קטע מתוך הספר: המסע אל הריק

פרק 6: המסע השלישי

עמדתי במקום קטן בתוך קבוצה גדולה של אנשים, ולמרות הצפיפות לא נגענו זה בזה. המרחב היה ירוק כולו. לא ראיתי עצים, מכוניות, רחובות – לא היה דבר שהזכיר את המציאות שהכרתי. על פני כל האנשים הייתה נסוכה הבעה של עצבות ובדידות. איש לא חייך, ובמקום שררה דממה מוחלטת. לא רציתי להיות שם. אבל לא רק שאכן הייתי שם – אלא הייתי מודע לחלוטין לקיומי. ניסיתי להבין מדוע אנחנו עומדים שם. רציתי לשאול מדוע יש כזאת דממה; אבל לא שאלתי, או אולי לא יכולתי לשאול. עלו בי כל מיני מחשבות, אבל הן לא עניינו איש. הייתה לי תחושה שכולם מתוחים, כאילו בהמתנה למשהו.
חשתי עצב וחמלה כלפי האנשים סביבי. תהיתי אם זה מה שקורה למי שמת. לא יכולתי להשלים עם זה, ובכל זאת הרגשתי נהדר כי ידעתי שהתודעה שלנו נצחית. החיים הם מחנה אימונים לקראת הוויה פראית וקסומה. אמרתי לעצמי שאני חייב להיות מוכן כדי שלעולם לא אהיה עצוב כמו הישויות הללו.
ואז, משומקום, צצה מעל לראשינו חללית – גוף זוהר, שקוף וחי בצורת דג-חתול עם כנפיים – והחלה לרדת לעבר מרכז מעגל האנשים. כולם זזו הצידה, אבל אני – ממש לא! קפצתי מעל לראשים של קבוצת האנשים, הישר אל מרכז המעגל, ונעמדתי מול החללית. נופפתי בידַי וצעקתי, "אלוהים, קח אותי איתך!"
החללית טסה מעל לראשי באיטיות רבה, ושתי דמויות השתקפו מהחלק שהיה לכאורה תא הטייס. פרשתי את זרועותיי לעבר החללית, וצעקתי, "אל תשאירו אותי כאן!" שתי הדמויות חייכו אלי. רוח נשבה על פני, כאומרת 'זה לא הזמן שלך,' והשרתה עלי תחושה נעימה; החללית המשיכה לטוס, ונעלמה.

***

זכרתי את כל החזיונות ואת כל השיחות שלי עם שֵם. ידעתי שכדי לשנות את ההתרחשות עליי להתכוון להתרחשות אחרת. התמקדתי במיקום שונה, ולפתע הייתי בתוך ומחוץ לשמש של המערכת הסולארית שלנו. ראיתי את החום המוקרן מהשמש, אך לא חשתי טמפרטורה גבוהה כלשהי על תודעתי. החלטתי להתכוון לראות את פניו של שֵם, ושמעתי אותו אומר:
אינך יכול לראות אותי אלא אם כן אני מקבל את כוונתך ורוצה לשרטט את החיזיון שאליו אתה מתכוון.
איך יכולים להיות דימויים כאלה בתודעה הטהורה שלי?
במהלך ההתממשויות אתה אוסף חזיונות רבים. השתמש בחזיונות הללו כבסיס ליצירת חזיונות חדשים.
האם אתה מתכוון שעליי להשתמש בדמיון?
אתה נמצא במרחב הדמיון.
האם אפשר לשפר את הנשמה רק דרך התממשות?
לא, אבל אפשר להתייחס אל ההתממשות כאל שלב בסיסי של הכשרת הנשמה. כשהנשמה כבר איתנה ובעלת עוצמה מספקת, היא יכולה להתכוון לממדים ולחזיונות חדשים.
זה מסביר את הסיבתיות שאנו מבקשים לחיינו.
הסיבתיות קיימת על מנת לספק תשובות. כך אנו נעשים מודעים ליכולתנו להציג שאלות. שאלות כדוגמת מדוע הן לגיטימיות. אנחנו שואלים שאלות ועונים עליהן. אנחנו מסתפקים במתן סיבות ותשובות. אך אם תנסה לרדת לעומקן של הסיבות ושל התשובות הללו, תיווכח לדעת שאין כלום. ריקות מוחלטת. איך אתה יכול לספק סיבות לריק מוחלט? אינני מוצא כל סיבה למצוא סיבות.
איני רואה שום פסול בהצגת שאלות ומתן מענה.
שום דבר אינו פסול. לשאול שאלות ולנסות להבין זו דרך נפלאה להעצים את הנשמה. כשמישהו נותן סיבות למודעותו של פלוני, אין זה משנה מהו מקורן של הסיבות. הדבר החשוב בחיים הוא להגדיר מטרות. החיים הם מערכת יחסים מטפורית דו-כיוונית בין גוף לנשמה. נשמה יכולה להתממש בנקודת זמן שיש בה טכנולוגיה מתקדמת, ולאחר מכן להתממש בנקודת זמן כגון ימי הביניים. בכל התממשות אפשר למצוא סיבות שונות לקיום.
אבל יכולה להיות מטרה כמו זו של היטלר – להרוס אנשים אחרים.
תהיה אשר תהיה המטרה שאדם מגדיר לעצמו, אסור שהיא תפגע באנשים אחרים.
הזכרת את ימי הביניים. איך אתה יודע על קיומה של התקופה הזאת?
זה פשוט. קראתי את הזיכרון שלך.
חדרת לפרטיות שלי? התקוממתי.
האם פגעתי באגו שלך? כל המחשבות והידע הם נחלת הכלל. כל התודעות מחוברות זו לזו באופן וירטואלי. כולנו תודעות החולקות את אותו מרחב ידע. עליך להשתחרר מכבלי האגו.
אם כך, שתף אותי בידע שלך.
זה בדיוק מה שאני עושה. אני משתף אותך בידע שלי. אני מלמד אותך להבין.
בכל זאת, מבחינתי מה שאתה עושה זו גניבה. אתה חודר לתודעה שלי ללא רשותי. ואני, לעומת זאת, לא יכול לחדור לתודעה שלך ללא רשותך.
אתה טועה. אתה חודר לתודעה שלי בדיוק כפי שאני חודר לתודעה שלך. הגעתי להדריך אותך בגלל שאתה חודר לתודעה שלי.
אני לא מבין.
אתה כן מבין.

***

אמרת שהנשמה אוספת חזיונות במהלך התממשותה. מה באשר לאנשים אילמים או עיוורים? איך הם אוספים חזיונות? ואיך אנשים יכולים לדמיין או לחלום חזיונות שמעולם לא ראו?
באשר לחלק הראשון של שאלתך, כבר שוחחנו על כך. התשובה נמצאת בתודעתך הטהורה. ובאשר לחלק השני של שאלתך, תחילה אומר לך מהי הפרשנות שלי בנוגע לחלומות.
ככלל, כשאתה מצוי במצב ערוּת – אינך חולם. כשאתה ישן, אתה מכבה את התודעה הנמוכה שלך, כלומר, את המודע שלך, או לחלופין את ערותך, וזה מאפשר לתודעה הגבוהה (הטהורה) שלך לשוטט במרחב המטא-פיזי (מרחב התודעה הטהורה המכיל את אוסף כל התודעות לסוגיהן) בצורה אקראית או מכוונת. הבעיה היא, שרוב האנשים אינם מסוגלים לשלוט בתודעה הטהורה שלהם בזמן שהם חולמים, ולכן התוצאות כאוטיות. מבחינה פיזיקלית, כשהתודעה הטהורה משוטטת בצורה אקראית במרחב המטא-פיזי, פירוש הדבר שתבניות של נוירונים מסתנכרנות באופן אקראי (רנדומלי) ולפעמים גם יוצרות תבניות חדשות של רשתות עצביות, והן בתורן מחוללות חזיונות חדשים.
באיזה אופן מתקיימים החזיונות הללו?
כל החזיונות נמצאים בתוך המרחב המטא-פיזי, והם הקובעים את יסודות הזיכרון הווירטואלי של יצורים חיים. קיומם משקף יקומי מרחב-זמן ולהיפך, הסיפורת המטא-פיזית משתקפת ביקומי מרחב זמן כולל היקומים עצמם – זוהי דואליות אל-זמנית בהתממשות כל האפשרויות המטא-פיזיות. זכור את הפרשנות שהמרחב המטא-פיזי מכיל ידע על הכול. הידע הזה משקף אין-ספור חזיונות, אירועים, שפות ורעיונות שנוצרו על ידי יקומי מרחב-הזמן והיצורים החיים בהם. כך שבחלום, התודעה הטהורה מדלגת אקראית בין מיתרי תודעה שונים ומקבצת אותם מחדש; או, במונחים פיזיקליים, היא מקבצת מחדש תבניות שונות של נוירונים. תבניות אלו נוצרות מהסתנכרנות קבוצות של נוירונים ועל ידי כך מחוללת תבניות שונות של רשתות עצביות. כך שדמיון הוא, למעשה, ניווט של הנשמה במרחב התודעה באופן שנוצר סנכרון בין מיתרי מודעות לרשת נוירונים – חדשה בראש אבל לא חדשה במרחב המטא-פיזי.
האם אתה מתכוון לניווט של התודעה הטהורה ברשת הווירטואלית של כל התודעות?
כן.
אוקיי, אני מבין את הרעיון הכללי. אמור לי, האם התקשורת שלך ושלי היא חלום?
אכן. האם מה שחיית אתמול אינו חלום?
אבל אתמול אינו חלום, אלא זיכרון.
חלומות הם זיכרונות – וזיכרונות הם חלומות. עם זאת, כשאתה ואני מתקשרים זה עם זה אנחנו שולטים ברצף של הדברים באמצעות הכּוונה שלנו. רוב רובה של התודעה הטהורה שלך מנותקת מגופך בזמן שאנחנו מתקשרים זה עם זה.
איך זה אפשרי?
הגוף הווירטואלי שלך משקף מצב לוגי של התממשותך הפיזית. אנחנו מתקשרים עם הגוף הווירטואלי.
אבל הנוירונים במוחי מגיבים בזמן שאנחנו מתקשרים, טענתי.
נכון, הנוירונים תמיד מגיבים ותמיד יגיבו כאשר הגוף חי. מאידך, המקום הווירטואלי שאנחנו נמצאים, אינו בהכרח משקף את המקום שגופך ישן, אז איפה אתה? ברשת הנוירונים או מחוץ לה?
אני מניח, שחוויותיי המטא-פיזיות הן במרחב נטול פיזיקה עם גופי הווירטואלי נטול החומר. חוויות אלו משוקפות על ידי מערכת הנוירונים, אך לא בהכרח שהחוויה המטא-פיזית תשוקף במלואה. בכל מקרה, אם מערכת הנוירונים לא תשקף את החוויה במלואה או בחלקה, כלל לא הייתי זוכר את החוויה. האין זה מסכן את גופי באיזושהי צורה?
כן, זה מסכן את גופך. לכן אני שומר עליו מפני פולשים.
מה זאת אומרת 'פולשים'? שאלתי בדאגה.
תודעות טהורות שעשויות להצטרף אל גופך בזמן שאתה ואני מתקשרים זה עם זה.
איך זה יכול לקרות?
יש הרבה תודעות טהורות לא-יציבות שחייהן לא היו שלווים או שסיימו את חייהן באופן אלים, ויש יצורים אי-אורגניים (shoelace creatures) או אלה שמשרתים אותם. תודעה מסוג זה מעוניינת לפלוש לגופך.
חשבתי ששֵׁדים הם פרי דמיוננו.
מה זה משנה?
מיהם היצורים האי-אורגניים?
פגשת אחד מהם.
לא פגשתי.
אתה רואה?

***

מה טיבו של החיזיון שהיה לי עם החללית?
לאיזה חיזיון אתה מתכוון?
החיזיון שהיה לי קודם, כשאנשים הקיפו אותי וראינו חללית שקופה. אפילו צעקתי, 'אלוהים, קח אותי איתך!'.
לא הייתי מעורב בחיזיון הזה, והמושג 'קודם' לא קיים.
מי היה מעורב בחיזיון הזה?
ככל הנראה הוא תוצר התכוונות של התודעה הטהורה שלך, או שנקלעת בטעות לכוונה של ישות עוצמתית כלשהי, או שהחיזיון נוצר מתוך כוונה כלשהי במרחב המטא-פיזי. נסה להבין זאת בעצמך. כל מסקנה שתניח את דעתך היא מן הסתם המסקנה הטובה ביותר שניתן להגיע אליה.
אם כך, החללית דג-חתול, שנראית כמו גוף חי שקוף למחצה, היא התכוונות של המודעות הטהורה שלי.
אני מניח שזו פרשנות מספקת.
כשאתה אומר 'תודעה טהורה', האם אתה מתכוון לנשמה?
אנחנו מתארים תופעה באמצעות סמלים מילוליים. אתה הוא שתקבע אם פירושו של הסמל המילולי 'נשמה' הוא תודעה טהורה.
מנקודת המבט שלי זה היינו הך.
אז כך יהא.
האם אתה יכול לומר לי מה פשר החללית הזאת?
מה שראית היה חיזיון ככל חיזיון אחר. החללית הייתה פריט אחד מתוך החיזיון. אין בה שום דבר מיוחד.
חשבתי שהיא קשורה לכך שחומר ביקום יכול להיעלם ולהופיע.
ואם כן, מה זה אומר?
זה אומר שראיתי חללית אמיתית, אל-חומרית. כלומר, חללית שהמירה את מצב הצבירה שלה מחומר לתודעה טהורה כדי לדלג למרחב-זמן אחר. האם זה טריק שמאפשר לדלג בין יקומי מרחב-הזמן?
אין הבדל בין הטריק הזה לבין הדרך שבה אתה ואני מתקשרים זה עם זה.
איך אני יכול לדעת אם זו הייתה חללית אמיתית שהמירה את מצב הצבירה שלה לתודעה טהורה?
כל דבר שאתה רואה במרחב המטא-פיזי ממיר את עצמו או הומר לתודעה טהורה. המרחב המטא-פיזי הוא ההעתק הווירטואלי של כל יקומי מרחב-הזמן. לחלופין, לכל מיתר מודעות במרחב המטא-פיזי יש מערכת נוירונים המסונכרנת איתו, דהיינו יש תבנית נוירונים אשר חוותה את מיתרי המודעות.
האם חומר יכול להיעלם מהיקום?
כן, אבל אקדים ואומר: השוליים (השפה) מייצגים את האיחוד של כל יקומי מרחב-הזמן והמשלימים שלהם. השוליים האלה מייצגים גם את נקודת המפגש של כל יקומי מרחב-הזמן והמשלימים שלהם. השפה משקפת את המרחב המטא-פיזי.
אתה יכול להגדיר את הכלום חומר (אפס חומר) במרחב המטא-פיזי כמיכל שיש בו פעילות אדירה, חומר חיובי (המכיל מסה חיובית) וחומר שלילי (המכיל מסה שלילית). התוצאה של דיפוזיה כזו היא אפס חומר מוחלט. היקומים מנותקים ומופרדים על ידי השוליים הללו אשר נמצאים בכל מקום ביקום או ביקום המשלים, זאת מאחר שכל חלקיק חיובי או שלילי ניתן לחבר לריק. השוליים מכילים אין-ספור אינטראקציות דיפוזיות בין חלקיקי חומר חיובי לחלקיקי היקום המשלים של חומר שלילי (חלקיקי חומר משלים). לכן, חומר יכול להיעלם מיקום מרחב-זמן ובאותה מידה הוא יכול להופיע ביקום מרחב-זמן. אין מצב של חוסר כמות חומר ביקום או ביקום המשלים, זאת מאחר שאוסף המספרים הממשיים (חיובים או שליליים) המייצגים חומר חיובי או חומר שלילי – שקול לעוצמת הרצף, דהיינו כמות החומר אינסופית ואינה ניתנת למנייה.
חשוב שתבין שכל האפשרויות המטא-פיזיות מתממשות ביקום מרחב-זמן – מעצם היותן קיימות במרחב המטא-פיזי. שים לב, לכל תמונה או חיזיון במרחב המטא-פיזי יש התכוונות של ישות מטא-פיזית כלשהי, יש תבנית נוירונים אחת לפחות (למעשה יש הרבה יותר) בישות פיזית כלשהי, ביקום כלשהו ובזמן מקומי כלשהו אשר תחווה את החיזיון; ואם יש יותר מישות פיזית אחת אשר תחווה את החיזיון, אזי למי שייך החיזיון?
אני מניח שלכל קבוצת הישויות שחוו את החיזיון.

***

ברגעי השקט שהשתררו, שאלתי, למה אתה כל כך שקט?
ובעודי מחכה לתשובתו, שמתי לב שכשאנחנו מתקשרים זה עם זה, בדרך כלל איני רואה דבר מלבד מרחב אינסופי בעל גוון ירוק. לבסוף שֵם ענה:
אני מתמקד בידע האנושי הקולקטיבי שקיים ביקום מרחב-הזמן שלך. לאנשים בפלנטה שלך יש עוד הרבה מה ללמוד על משלימים של יקומי מרחב-זמן ועל היצורים המצויים בהם, על נקודות סינגולריוֹת, על רפואה, תפקוד המוח, מוּדעוּת, תודעה טהורה, ובעיקר על הקשר בין התודעה הטהורה לבין הגוף הפיזי.
אתה מודע לעובדה שאלקטרון נכחד במסלול התנועה שלו. האם זוהי סינגולריות של חומר או סינגולריות של תנועה?
אתה יכול לפרש זאת כסינגולריות של חומר מאחר שחומר נעלם, או כסינגולריות של תנועה מאחר שהתנועה שלו אינה רציפה, או כבעיה של רזולוציה בגלל המגבלה של עקרון אי-הוודאות.
ומה באשר לחורים שחורים?
חורים שחורים הם סינגולריות של חומר ביקום מרחב-זמן. עליך לזכור שאנו יוצרים יקום מרחב-זמן באמצעות התודעה, ולכן אנחנו אלה שיוצרים את הנקודות הסינגולריות.
אבל איך אנחנו עושים זאת?
אנחנו יוצרים במוחנו מערכות של קואורדינטות ומגדירים אותן כמשוואה מתמטית, וכך יוצרים יקום מרחב-זמן שמתנהג בהתאם. לחלופין, כל נוסחה שמוחך מסוגל לייצר, יש יקום כלשהו אשר ישקף את הנוסחה המתמטית.
חשבתי שאנחנו לומדים את התנהגות האלמנטים ביקום ומנסים לייצגם על ידי נוסחאות מתמטיות.
אין סתירה, תלמד ותייצר נוסחאות משלך. למשל, לכל מערכת קואורדינטות שמוחך מסוגל לייצר, יש יקום אשר ישקף את התנהגות מערכת הקואורדינטות שמוחך ייצר.
אז אין ייחודיות לתורתו של איינשטיין?
יש ייחודיות למערכת המשוואות שהתורה מכילה, אבל אין בכך לומר שהיא מכילה את כל המצבים האפשריים, אלא רק את אלו אשר היא מסוגלת להכיל. לכן אתה בהחלט יכול לדמיין מערכת קואורדינטות אשר אינה נכללת בתורתו של איינשטיין ואין בכך לומר שאין יקום מתאים אשר ישקף את מערכת הקואורדינטות שדמיונך ייצר.
לא ממש מסתדר לי, הטבע כפי שהוא משתקף ביקום מרחב-זמן קובע את מערכות הקואורדינטות, ואנחנו חוקרים מהן מערכות הקואורדינטות האפשריות בתוך מרחב היקום.
ארחיב את ההסבר. ראה בדמיונך מדען שהיה כלוא כל חייו בחדר, ומעולם לא ראה את העולם שמחוץ לחדרו. בהיותו מדען חכם, הוא מצייר משולש. הוא מתעמק בו במשך כמה ימים, ואז מגדיר את הקשרים בין אחת הזוויות לבין שוקי המשולש באמצעות שמות שהוא נותן להם: קוסינוס, סינוס ו-טנגנס. לפתע נפתחת הדלת בסערה, והוא יכול לצאת מהחדר. כל דבר מסקרן את המדען שלנו. הוא בוחן בקפידה את העולם החיצוני ומגלה כי עצמים בעולם שמחוץ לחדרו מתקשרים בגלי סינוס וקוסינוס. הוא מגיע למסקנה הגיונית שהוא יצר במוחו את התנהגות העולם החיצוני, כאשר למעשה, העולם החיצוני והמדען כאחד ירשו את אותן האפשרויות מהמרחב המטא-פיזי. החוץ מממש את מגוון האפשרויות המטא-פיזיות, והמדען מממש את המשוואות המתארות את החוץ, בלי שבכלל היה בחוץ. לכן, אם נחזור לשאלתנו, יקום מרחב-זמן הוא מקום אשר מממש אפשרויות שונות של מערכות קואורדינטות מקומיות, ולכל מערכת קואורדינטות מקומית יש יקום מרחב-זמן (אתה קראת לו טבע) אשר החומר (הגלקסיות) במקומות מסוימים תשקף את מערכת הקואורדינטות.
אבל לא כל מערכת קואורדינטות מקיימת את חוק שימור האנרגיה.
החוק הזה אינו חל על כל האפשרויות. איך אתה יכול להיות כל כך בטוח שמרכז היקום שאליו אתה מודע כרגע מקיים את החוק הזה? אולי תופתע לדעת שיש ביקום מקומות שמייצרים אנרגיה יש מאין, תוך שימור המשוואה המטא-פיזית לאפס אנרגיה, לחלופין אפס חומר, והם עושים זאת ללא כל סיבה. אולי תשאל איך זה יכול לקרות – ואענה לך, שכל מצב וירטואלי המשמר את ריקות החומר בין צמד יקומים משלימים, מתממש וכל חלק בצמד משקף מצב פיזיקלי, חומר/אנרגיה יכולים להופיע או להיעלם סתם כך ללא כל סיבה. יתרה מכך, לכל מצב פיזיקלי יש העתק וירטואלי מטא-פיזי.
החוק היחיד שמתקיים הוא חוק שימור ריקות החומר של צמד יקומי מרחב-זמן. שאר החוקים אינם אלא פרשנויות של תפיסה באשר לתבניות נוירונים במוח. וזה כולל מערכות קואורדינטות אפשריות שאינן מתאימות לחוק שימור האנרגיה. או, קח לדוגמה את האופן שבו חוק שימור האנרגיה מטפל באיתותים טלפתיים, איתותים שתודעה טהורה מפיקה ושולחת, ללא תלות במרחק או במידה. לכן, חוק שימור האנרגיה אינו מתייחס לכלל האפשרויות.
האם הסינגולריות שמייצר החור השחור זהה לזו המיוצרת על ידי אלקטרון במסלול התנועה שלו?
סינגולריות כסמל או כמילה סטטית – אכן זהה; אבל כל דינמיקה הנוצרת מתוך סיטואציה שונה מרעותהּ. באשר לאלקטרון, לא הייתי מכנה זאת סינגולריות, אלא חוסר-רזולוציה אשר מגביל את היכולת לזהות את מיקומו הזמני במסלול התנועה שלו. בכל אופן, חורים שחורים מייצגים סינגולריות הנובעת מחילוק באפס בפתרון משוואות מתמטיות. שים לב שסינגולריות מסוג זה נכונה לכל צפיפות רזולוציה.
האם יש סינגולריות ייחודית לשני המקרים?
אכן. סינגולריות ייחודית לשני המקרים הללו ולכל המקרים מתרחשת כשיקום מרחב-זמן כולו נדחס או קורס לכדי נקודה יחידה.
אתה מתכוון לנקודה הראשונית של המפץ הגדול.
זוהי רק אחת האפשרויות.
מהן האפשרויות הנוספות?
כל אפשרות שאתה יכול להעלות בדמיונך.
תן לי דוגמה.
יקום עשוי להיות נעול לנצח ללא פוטנציאל להגיע לרמה קריטית שתגרום לתחילתו של מפץ גדול.
אמרת שסינגולריות ייחודית מתרחשת כשיקום מרחב-זמן נדחס לכדי נקודה יחידה, אבל אינני מוצא כל סיבה לקיום של יותר מנקודה סינגולרית יחידה.
נכון. מאידך, אם תתייחס לכל יקומי מרחב-הזמן כבעלי מיקום מופע שונה (כמשטחי הולוגרמה בפאזות שונות), תגלה שסך כל הנקודות הסינגולריות הוא אינסופי ובלתי ניתן למנייה, וגם תגלה שישנם מצבי קריסה לא סינגולריים, המשקפים מצב שבו כל היקום דחוס מאוד ולא מתפוצץ למחזור חדש. כל אפשרות לוגית מממשת עצמה, השאלה היא האם מצב זה הוא לוגי.

***

האם סינגולריות של חומר קשורה באופן כלשהו לחומר המשלים?
למה אתה מתכוון?
האם הסינגולריות ביקום שלנו משפיעה באופן כלשהו על היקום המשלים?
תקשיב היטב. שני היקומים קשורים: כשהיקום החיובי מתפשט – היקום המשלים מתכווץ לכאורה, ולהיפך. אז בעניין הזה ודאי שיש השפעה. מאידך, אם אתה מתכוון להשפעה על חיים במובן של חיים כפי שאתה מודע אליהם – אזי ניתן לומר שלא, כי גופים פיזיים כפי שאתה מכיר אינם מתקיימים שם מאחר שהם ייקרעו לגזרים ויתפזרו עד לאינסוף. מצד שני, היקום מכיל חלקיקים בעלי מסה קרובה לאפס, כמו למשל אלקטרונים. מהירות תנועתו של אלקטרון קרובה למהירות האור. בוא נאמר שללא כל סיבה, מהירות תנועתו של חלקיק כזה גדלה מעל למהירות האור. מה אתה חושב שיקרה לחלקיק?
לפי תורת היחסות של איינשטיין, מסת החומר גדלה עד אינסוף.
מה יקרה אם החלקיק ידלג בצורה בלתי רציפה מעבר למהירות האור?
האם זה הגיוני שמהירות בלתי רציפה כזו תתרחש?
האם זה הגיוני שאלקטרון נעלם וחוזר להופיע שוב במסלול התנועה שלו? האם זה הגיוני שפוטון עשוי להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת? האם זה הגיוני שישות מטא-פיזית ללא גוף תשוחח עימך?
אני מבין, אני חושב שהחלקיק יהיה בעל מסה שלילית.
אתה מתכוון לחומר משלים?
כן, אני מניח שאני מתכוון לחומר משלים.
אם כך, אתה אומר שיש אפשרות שהחלקיק יעבור לתוך היקום המשלים.
לא, זה בלתי אפשרי. אמרת קודם ששני היקומים הללו מנותקים לחלוטין זה מזה, טענתי.
זה אינו סותר את ההפרדה בין יקומי מרחב-הזמן לבין יקומי מרחב-הזמן המשלימים שלהם. כשאני אומר יקומים נפרדים, כוונתי היא שכמות החומר המשלים הכוללת בתוך היקום המשלים היא בלתי מוגבלת, ועוצמתה זהה לכמות החומר ביקום, שגם היא אינה ניתנת למנייה. תהיה ההגדרה של יקומים דואליים אשר תהיה, משוואת האיזון האבסטרקטית ההגיונית של ריקנות החומר המוחלטת חייבת להישאר כפי שהיא. מאחר שכל יקום דואלי מכיל כמות בלתי מוגבלת של חומר או של חומר משלים, אזי כאשר חלקיק משנה את מצב הצבירה שלו – למשל מחומר לחומר משלים – הוא אינו נמצא עוד בתוך היקום החומרי (החיובי).

לרכישה כאן