מילותיו של סת, הערוכות בדיוק כפי שהכתיב אותן בספרו זה השני במהלך מצבי הטראנס של ג’יין רוברטס, לבעלה, רוברט בטס, מציגות את הרעיון העיקרי: אנו יוצרים את המציאות האישית שלנו באמצעות אמונותינו לגבי עצמנו, האחרים והעולם. לאחריו בא המושג ש”נקודת הכוח” היא בהווה, לא בעבר ולא בכל “זמן” אחר.

הספר מציע נקודת מבט  מרהיבה על הדרך שבה גופנו יוצר את עצמו מחדש ללא הרף בהתאם לסוגסטיות המודעות שלנו; על מנגנוני האהבה והשנאה; וכן הוראות מפורטות כיצד לפתוח את ההכרה כדי לאפשר את חקירתה וכדי להפוך לשותפים בבריאת היקום כפי שאנו מכירים אותו. סת מגיש תרגילים מעולים שבעזרתם יכול כל אדם ליישם תובנות אלה בחיי היומיום. ספר זה נחשב לעתים לספר המעשי מבין ספרי סת.

יחד עם “סת מדבר”, ספר זה הוא נכס צאן ברזל בספרות המתוקשרת של העידן החדש.

קטעים מדברי סת על נושאים אחדים מהספר:

“לפי המושגים שלכם האדם הוא בעל חיים, היוצא מתוך עצמו ומפתח מתוכו יכולות חייתיות מסוימות עד קצה גבולן. הוא כבר אינו יוצר תכונות גופניות חדשות, אלא מתוך צרכיו,
רצונותיו ומתוך התוקפנות הטבעית שבורך בה, הוא יוצר מבנים פנימיים שיש להם נגיעה בערכים, בזמן מרחב. פירושה של המשימה הזאת היה שהאדם חייב היה לפרוץ מתוך היבטים הסדירים, המדויקים, הבטוחים ועם זאת המגבילים של האינסטינקט. משמעות הולדתה של הכרה מודעת היתה, שהמין האנושי קיבל על עצמו רצון חופשי. מעתה אפשר היה לשפר הליכים מולדים שעד אז סיפקו את הצרכים. מה שהיה קודם חוקים הפך לסוגסטיות.

החמלה “עלתה” מתוך המבנה הביולוגי אל המציאות הרגשית. התודעה ה”חדשה” קיבלה את ניצחונה שהלך והתגלה – החירות – והיה עליה להתמודד עם האחריות לפעילות ברמה מודעת, ועם הולדת האשמה. בזמן הסימולטני אין שום היגיון בענישה. העונש כאירוע, והאירוע שעליו נענשים, שניהם מתקיימים בעת ובעונה אחת. ומאחר שאין עבר, הווה ועתיד, אתם יכולים באותה מידה לומר שהעונש קדם לאירוע.

התיאוריה של גלגולי נשמות היא פרשנות שעושה ההכרה המודעת, בהשתמשה במושגים ליניאריים. מצד אחד זו פרשנות מאוד מעוותת. מצד שני זו פרשנות יצירתית, שבה ההכרה המודעת משחקת עם המציאות כפי שהיא מבינה אותה. אבל לפי המושגים שבהם נעשה שימוש, אין קארמה המחייבת תשלום על מעשים כעונש עליהם, אלא אם כן אתם מאמינים שיש פשעים שעליהם אתם חייבים לתת את הדין.

אין גבול ליצירתיות של ההכרה המודעת. ..כך שהאשמה הטבעית נעשתה הבסיס לסוגים שונים של סטיות. האדם טוב מיסודו. ההכרה המודעת שלו חייבת להיות חופשית ובעלת רצון משלה. הוא יכול אפוא לראות את עצמו כרע. הוא שקובע את קני המידה והם בבואה שלו. חלק מן המתירנות העצומה הזאת קשורה בכך שהאדם חייב להכיר בעובדה, שהוא יוצר את המציאות של עצמו. רצון חופשי הוא הכרחי. מרחב התמרון שניתן לאדם מאפשר לו להגשים את רעיונותיו, לפגוש בהם בהתנסותו הפיסית, ולהעריך את מידת התקפות שלהם…. כבעלי רצון חופשי יש לכם האחריות והכשרון, השמחה והכורח לעבוד עם אמונותיכם ולבחור כראות עיניכם את המציאות האישית שלכם.”

 ”‘מחלת נפש’ מצביעה לעתים קרובות על טבע האמונות שלכם – האם הן מסכימות עם אמונותיהם של אחרים או נוגדות אותן. כשמערכות האמונות שונות מאוד מאלה של  החברה, מתגלות לעין השפעות ברורות על ההתנהגות. יש פה נקודות משבר כמו במחלות פיסיות רבות, ואם יניחו לאדם להתמודד איתן, הוא עשוי להגיע בהדרגה לפתרונות משל עצמו. אבל גם כשמדובר במחלת נפש או הפרעת נפש, הזיקה לגוף חשובה ביותר… במצב כזה  אכן ניכר לעתים קרובות חוסר איזון כימי, שנוצר על ידי האדם שלא במודע, לפעמים כדי לאפשר לו לעבד סדרה של אירועים “הזייתיים”. מצב מתמשך של “חלימה מוחשית” כזאת מחייב שינוי כימי, לעומת הרמה הרגילה של תודעת הערות. חשוב להעיר כי ללא קשר לסוג המחלה הנפשית או הפיסית שאדם כלשהו אימץ, היא נבחרה מתוך סיבה, והיא בעצם שיטה טבעית שהאדם יודע כי הוא מסוגל פיסית ונפשית להתמודד איתה. להבדלים באישיות יש קשר הדוק ביותר עם סוג המחלה המאומצת, או עם סוג המאבק או הסבל שהאדם מחליט להטיל על הפסל החי שלו. הבעיות הפנימיות שבהן
אתם נתקלים הן תמיד אתגרים בונים – אתגרים המובילים אתכם לכיוון של הגשמה עצמית מלאה יותר.”

“באופן בסיסי אלימות היא כניעה מוחצת, ובכל אלימות יש במידה ניכרת נטייה התאבדותית, שהיא האנטיתזה ליצירתיות. במלחמה, לדוגמה, גם ההורג וגם הקורבן לכודים באותו סוג של להט, אך הלהט הזה אינו תוקפני. הוא ההיפך מתוקפנות – זו תשוקה להרס.לפעמים אתם חושבים על התאבדות כעל פעולה פסיבית מבישה, אבל על מלחמה כעל פעילות תוקפנית ורבת כוח. שתיהן במידה דומה הן תוצאה של פסיביות, של תוקפנות מעוותת,ושל חוסר שימוש בנתיבי תקשורת טבעיים, כי הם אינם מובנים לכם.”

 * מי שלמעשה הוציאה ספר זה בעברית היא יעל דגן, שגם תרגמה אותו, ואשר היום מתקשרת את “לבן”. [ראה תקשורים ומאמרים]. יעל היתה היוזמת הראשונה למפעל הבאתם של מסרי סת לארץ, ושותפה פעילה במלאכת העריכה המעמיקה שנדרשה לתרגומם של שלושת ספרי סת הראשונים שיצאו בעברית.

המלצות:

“הטבע של המציאות האישית השפיע עמוקות על חיי ועל עבודתי. מסריו של סת סיפקו את אחד ממקורות ההשראה הראשונים לכתיבת ספרי, הדמיה יוצרת.” – שאקטי גאווין.

“אני מתייחס לספרה המבריק של ג’יין רוברטס, הטבע של המציאות האישית, כאל קלאסיקה רוחנית. זהו אחד מהספרים שהשפיעו ביותר על חיי. כאשר סגרתי את העמוד האחרון, הרמתי את עיני אל עולם חדש – חסר גבולות ומלא באפשרויות.” – דן מילמן, מחבר דרכו של הלוחם השליו.

תגובות קוראים:

“יש רגעים בחיים שהם כל כך קסומים שהיית רוצה לחזור ולחיות אותם מחדש. כך אני מרגישה לגבי “הספר” הזה. אני לא זוכרת כמה פעמים קראתי אותו במלואו. הוא השפיע על כל תחומי החיים שלי. אני מבינה שלא כולם מוכנים לחומר של סת וזה בסדר. רבים מהמושגים יכולים להיראות כה קיצוניים ומהפכניים שזה יכול להיות יותר מדי להתחלה. אך ככל שקוראים בו, כך מבינים יותר. לאחר שקראתם אותו כולו, פתחו אותו באקראי. תמיד תגלו שהפסקה שעליתם עליה בעלת משמעות מיוחדת לכם לאותו הזמן.”

“ספר זה, יחד עם סת מדבר, הוא הספר החשוב ביותר שקראתי. הוא עוסק במטא-פיסיקה במשמעותה האמיתית ביותר: מעל לפיסיקה. בניגוד לדת, המציעה אמונה דוגמטית, החומר הזה מציג ידע ללא-שיפוט. “נסו, ואם הדברים מתאימים, השתמשו בהם”. אינני מתכוונת שהדברים פשוטים. וייתכן שזה נובע מכך שתהליכי המחשבה שלנו תופשים רק חלק מהיקום. יחד עם זאת, הנשמה שלנו מבינה. אני יכולה לומר בכנות שחיי השתפרו באופן דרמטי מקריאת הספר הזה וספריה האחרים של ג’יין. זה כרוך בעבודה: עלינו להיות מוכנים להשתחרר מאמונות ומושגים רבים שבנינו במשך תקופת חיים. אך אם נעשה כן, העולם יהיה הרבה יותר מובן.”

“קראתי את הספר הזה בפעם השנייה שלושה חודשים אחרי שסיימתי לקרוא אותו בפעם הראשונה. רק אז התחלתי להבין כמה אמונות מגבילות היו לי שהפריעו לי להיות מאושרת בכל כך הרבה תחומים בחיי. דברים שאחרים אמרו, ואני קיבלתי אותם ללא בדיקה. לאחר הקריאה השנייה ראיתי שיש לי הכוח לשנות חלק מהם, ואני עדיין עובדת…”