קטע מתוך הספר – לרצות להיות – מרקם הוצאה לאור

קטע מתוך הספר – לרצות להיות

האהבה היא הכוח החזק הפועל בעולם

חכמי האמונה והלב של כל הזמנים אומרים לנו כי אחד מסימני ההיכר של האדם המודע והמפותח היא האהבה שהוא רוחש לכל אשר קיים, ואילו השנאה והכעס הן מידות מגונות המעידות על אדם שעדיין נמצא הרחק מההארה הרוחנית. יש האומרים, ובצדק, כי האהבה היא הכוח החזק ביותר הפועל בעולם, וכי היא התכלית של קיומנו. מה היא, אפוא, האהבה והיכן היא נמצאת? עיקר כוח האהבה נובע מכך שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, חלקים של תודעה אדירה אחת שהיא היקום. באופן שטחי, אנו חשים את המבדיל בינינו לבין ברואים אחרים, אך בפנימיותנו אנו יודעים כי כולנו ביטויים של ישות אחת, חובקת–כל, אשר בראה את העולמות ואשר העניקה לנו חיים. האחד התפצל לרבבות רבות של רסיסי תודעה שהם אנחנו, וכל רסיס, כל יצור, מבקש מחדש את האיחוד ואת השלמות. מכאן שיסוד האהבה הוא הכמיהה הפנימית להתחבר לכל חלקי החיים באשר הם קיימים.

במישור הפיזיקלי, האהבה היא כוח המשיכה הקיים בין כל שתי מסות. הפיזיקאים שואלים כיום את עצמם אם כוח המשיכה נובע מ"גלי כבידה" או מ"שדה כבידה" – או אולי מ"חלקיק אלוהי" האחראי על הדבק המחבר את כל חלקי האטום הזעירים. אך אנו יודעים זה מכבר שגם הגופים הדוממים (כביכול), שואפים להתאחד ולבוא בברית האהבה. האהבה המניעה את האנשים שעל האדמה מניעה גם את הכוכבים שבשמיים. במישור הביולוגי האהבה היא הרצון הבלתי ניתן להכחדה לאוכל ולמזון: כל גוף חי, צמח או בעל–חיים, אנוס כל ימי חייו להטמיע חומרי מזון הנמצאים מסביבו, בתהליך הנקרא "חילוף חומרים". חכמי הביולוגיה יאמרו כי בעלי החיים זקוקים לקלוריות ולחלבונים, אך, למעשה, ההזדקקות היא לאהבה. האהבה, הכמיהה לאיחוד, היא אשר קוראת אותם להתערבב ללא הרף בסביבתם. העין הרוחנית אינה רואה את הטורף ואת הנטרף: היא רואה ישויות מתמזגות ושוב נפרדות, כדי לבקש מחדש את ההתמזגות. אנרגיית החיים אינה מבדילה בין יצור ויצור: במחול אהבה אינסופי של שיתוף ויצירה (הנקרא בפינו נשימה ועיכול) עוברת אנרגיה זו מחי אחד למשנהו ומקיימת מגוון אינסופי של צורות קיום מודעות.

רבים מאוד הם ביטויי האהבה במישור האישי: הנפוצה שבכולם היא אהבת הבצע. יש המגנים את רדיפת הכסף ורואים בה מידה פחותת ערך. אך אנו יודעים את שמבקש לעצמו תאב הממון: רוצה הוא לרכוש לעצמו עוד דברים, עוד חפצים. רוצה הוא להשיג לעצמו עוד כוח, עוד הכרה, עוד, ועוד, ועוד… אך מהו רצון זה, אם לא התשוקה להתחבר מחדש אל כל אשר קיים? אותה אהבה ישנה המבקשת את החיבור בין האני לעולם. ויחסי מין, אותו עיסוק מענג המדיר שינה מרבים מאיתנו, מה הוא אם לא תמצית שאיפת החיבור עם הזולת? לאותו ביטוי אקסטטי של האהבה, אירוניה מיוחדת במינה: שניים הרוצים להיות אחד, ונהפכים לשלושה! אכן, הטבע/האלוהים לא סמך (או סמכה) על טוב לבנו בכל הקשור להמשך קיום המין: הוא נטע בנו את כוח האהבה הפיזית, את התשוקה המינית, שתאיץ בנו להתחבר לגוף אחד, ובבקשנו את האיחוד המענג, מצאנו שאנו עושים גם את המלאכה המסובכת של יצירת חיים חדשים.

רבים הם ביטויי האהבה בחיינו, אך כולנו עדיין מבקשים אותה. רוצים אנו את האהבה לא רק דרך הבשר ודרך החומר, אלא אנו מבקשים לחוש אותה בצורתה הטהורה. מבקשים אנו לדעת את האהבה שאינה תלויה בדבר, את המצב הנפשי הקסום והמיוחד הממלא אותנו אושר, סיפוק, והרגשת שלמות. המתבונן פנימה אל לבו, והמוצא שם את מרכז הבריאה, יודע את האיחוד הפנימי של האדם והעולם, וחווה את ההארה האהבתית החבויה בלב כל אחד מאיתנו המצפה להתגלות.