קטע מתוך הספר מורטוריום

עדן

"את פעם ראשונה אצלי, לא?" האסטרולוגית, המכונה עדן, ללא שם משפחה, היתה עניינית ורהוטה. בניגוד גמור לצפיותיה של קרן היא הובילה אותה למשרד שהזכיר לה את חדר המנהל בבנק שלה.

"שבי," הורתה לה עדן על כסא משרדי שמעבר לשולחנה, בעודה מתקתקת במרץ מול מסך מחשב, "תאריך לידה."

"16.1.77"

"באיזו שעה נולדת?"

"אני לא בטוחה."

"זה חשוב. את יכולה לברר?"

"רק שנייה, אני אתקשר לאמא שלי."

השיחה עם אמה היתה מביכה לא פחות מהישיבה מול האישה הזאת, במשרד הזה.

"למה את רוצה לדעת פתאום?" התשובה הצפויה הגיעה.

"נו, אמא, אני אספר לך אחר כך. זה סיפור ארוך."

"בחצות."

"מה זאת אומרת בחצות? בדיוק בחצות? מה אני סינדרלה? באיזו שעה בדיוק? לפני חצות או אחרי חצות? זה תאריכים אחרים."

"חצות. צריך לחפש את תעודת הלידה. זה מה שאני זוכרת."

"חצות."

"טוב, חצות," אמרה עדן והקישה בקלילות על המקלדת – מעלה קווים, זוויות ועיגולים. על המסך השתרגה רשת כלואה בעיגול, שתגזור את חייה לשבט או לחסד.

היא התרגשה. ממה בעצם? איזה שטויות. איך הסכמתי לשטות הזאת. איך קשור המיקום של כוכב מאדים לעובדה שאין לי חיים. באמת, אין לכוכב מאדים מה לעשות בחיים.

עדן הפנתה אליה מבט. היא קפאה. הרגישה כמו מול הרופא שבישר לה לפני שנה שנמצאה אצלה ציסטה בשחלה, לא ברור מאיזה סוג. היא עצמה עיניים, אוספת כוח לכל מה שיגיע.

"טוב, נתחיל," אמרה עדן ולקחה נשימה עמוקה.

צלצול בדלת הקפיץ את שתיהן.

"מי זה יכול להיות עכשיו? הלקוח הבא אמור להגיע רק בעוד שעה."

עדן קמה ממקומה וניגשה לדלת.

"אין לי מושג מי הזמין טכנאי לאינטרקום. תנסה את דירה 6. כן, הוועד. אני מצטערת מאוד, אני עסוקה עכשיו. לא, לא, אין לי מושג. סליחה."

עדן חזרה למקומה מתנשפת, אך עצבנותה רק גברה כשהיא בהתה במסך.

"אוי, לא!"

"מה קרה?" קרן נבעתה.

"השומר מסך עם הדגים עוד פעם נתקע. הילד הזה עם האקווריום שלו. כמה פעמים אמרתי לו לא להעלות לי למחשב את כל השטויות האלה. עכשיו ריסטרט. הכול מחדש. אל תדאגי. אני אחזיר לך את הזמן הזה. הלקוח הבא יחכה, לא נורא. הוא ותיק אצלי. איש ידוע. לא זז בלעדי. כשתצאי, תציצי בו. את בטח מכירה אותו. אפשר להציע לך בינתיים משהו לשתות?"

סוף סוף המסך עלה. עצביה של קרן כבר היו מרוטים. על הנייד הבהבו אינספור הודעות. אחרי הפגישה הזאת יהיו לה הרבה שריפות לכבות.

רק שייגמר כבר. נו, שייגמר. יהיה לה מה לספר לבנות ביום רביעי. הרבה צחוקים יהיו שם על העדן הזאת ועל כל הסיפורים שלה.

"מה קרה עם אבא שלך?"

קרן התכווצה – "אבא שלי?"

"כן. מה קרה לך בסביבות גיל שבע? אבא שלך עזב את הבית?"

"לא סתם עזב. הוא מת."

"טוב, האמת היא שחשדתי, אבל לא רציתי להיות בוטה."

"תראי, פשוט תגידי לי את מה שאת רואה. אני ילדה גדולה."

"אני רואה. אבל אולי תגידי לי מה מעניין אותך לשמוע. איזה תחומים בחייך – זוגיות, אהבה?"

"טוב, הנה, את יודעת לבד."

"כן, ולא רק זה, נכון? גם הקריירה לא ממש פורחת."

קרן נלחמה בדמעות – "בואי נתקדם."

"יש פה כמה עניינים. תסתכלי למשל על בית האהבה שלך. את רואה – כוכב שבתאי בזווית של 90 מעלות עם נוגה המתקדם, לא מאפשרים לך לקבל החלטות. אין לך אנרגיה להעז. את כלואה בזוויות שבין הכוכבים."

כלואה בזוויות שבין הכוכבים. אני צריכה לזכור את המשפט הזה לפורום המתבגרות, חשבה לעצמה קרן ובאיפוק רב אמרה:

"סליחה שאני שואלת, אבל מה שאת אומרת זה – שבגלל איזה כוכב שזז או לא זז ממקום למקום, החיים שלי לא מתקדמים."

"טוב, זה לא בדיוק ככה. יש השפעה של מהלך הכוכבים על חיינו. יש כאן רשת סבוכה של קשרים והשפעות."

"ומה עם הבחירה החופשית? מה, אין לי מילה כאן?"

"יש, בטח שיש, אבל בשביל זה צריך להיות מודעים למגבלות. למשל: אם את רוצה להכיר גבר, ואת בטח רוצה, וגם להקים משפחה, אין טעם שתצאי לפגישות עיוורות בדיוק כששבתאי חונה בבית האהבה שלך בזווית כל כך בעייתית לכוכבים האחרים. לעומת זאת כשנוגה יהיה בבית האהבה, בזווית של 120 מעלות למאדים, אני אמליץ לך מאוד לצאת לפגישות כי ההשפעה של הכוכבים עלייך תייצר פתיחות וכריזמה שיפעלו על בן הזוג."

"את רוצה לומר לי שבמרחק אינספור שנות אור יש גרמים שמימיים שישפיעו ברגע נתון על יצור אנושי באיזו נקודה מקרית וחולפת על פני כדור הארץ?"

"נכון מאוד, ואני יכולה גם להסביר לך את זה, אבל אני מבינה שבאת לפה לקבל תחזית ולא ללמוד אסטרולוגיה. אם מעניין אותך לדעת יותר, אני פותחת קורס אסטרולוגיה בחודש הבא, את יכולה להירשם אצל המזכירה שלי. מקבלים בסוף גם תעודה."

"בואי נמשיך עם התחזית."

"אז ככה, כמו שאמרתי – הזוויות שבין הכוכבים בבית האהבה ובבית הקריירה כובלות אותך ולא מאפשרות לך לפרוץ. אבל הגעת אלי בעיתוי מדהים. כי כל זה עומד להשתנות ממש בחודשים הקרובים. השנה הולכת להיות לך פריצה בכל התחומים. את תמצאי אהבה, תקימי משפחה ותפתחי את הקריירה שאת חולמת עליה זמן רב."

"וואו, במסטיק בזוקה לא הייתי מקבלת כזאת תחזית," סיננה קרן, ספק לעצמה ספק לאישה הנלהבת שמולה.

"נכון. פשוט מדהים. לא כל יום אני צופה כזאת פריחה בעת ובעונה אחת בכל התחומים. יופיטר שהוא כוכב המזל שלך יימצא בזוויות חיוביות עם כל הכוכבים. הנה, תסתכלי – בבית 10 שלך שהוא הבית שאחראי על הקריירה יש מקבץ כוכבים גדול, שנכנס לפעולה בתקופה זו של חייך ומאפשר לך להמריא גבוה מאוד. וזה עוד לא הכול," המשיכה עדן בהתלהבות והצביעה על מה שנראה כמו מבחן טריגונומטריה שעלה מחשכת נעוריה בתיכון, "יש משולש חיובי וגדול של 120 מעלות בין נוגה, מאדים ואוראנוס – שגם מעורר את חיי האהבה שלך."

"תגידי – זה לא תרגיל שארגנו לי החברות ליום הולדת?"

"אין לי מושג על מה את מדברת. רק תיזהרי ממעבר למגורים לא מתאימים ותשמרי טוב טוב על ההריון."

"איזה הריון???"

"אמרתי לך – השנה תקימי משפחה."

"השנה?"

"כן, בשנה שלך. בין יום הולדת אחד לשני."

"אבל אני בכלל לא בטוחה שאני מעוניינת להביא ילדים."

"אל תדאגי, את תהיי מעוניינת. לא את מחליטה. הכוכבים מחליטים בשבילך ואז את נעשית מעוניינת."

"תשמעי, לא משנה מה יקרה, היה מעניין," סיכמה קרן, משועשעת ומוטרדת כאחד.

"בשמחה. יש פה חשבונית על שמך בסך 700 שקל פלוס מע"מ. לרשום לך ייעוץ עסקי?"

"אה… לא חשוב, אני שכירה."

"במה אמרת שאת עובדת?"

"רואת חשבון."

"נו טוב, תראי, אולי בכל זאת יש לך מה לעשות עם זה."

ייעוץ עסקי. היא יוצאת עם חשבונית וקבלה מהודקות זו לזו. בתוך הרשת הזאת, הסבוכה, שהשתקפו בה פניו המתות של אביה, מישהי ראתה אישה מצליחה שמצאה אהבה ואפילו בנתה לעצמה משפחה. מישהי הציצה בעתיד שלה וראתה את החיים שעליהם היא אפילו לא מעזה לחלום. במרחק שנה מהיום.