קטעים מתוך הספר – סת מדבר – מרקם הוצאה לאור

קטעים מתוך הספר – סת מדבר

אני לא נמצא בגוף פיסי ובכל זאת אני כותב ספר זה

אני כותב ספר זה בחסותה של אישה שאני מחבב. זה עשוי להיראות מוזר לאחרים שאני פונה אליה כ"רובורט", ובלשון זכר, אולם העובדה היא שהכרתי אותה בשמות שונים, בזמנים ובמקומות אחרים. היא היתה גם גבר וגם אישה, ואת הזהות השלמה שחיה חיים שונים אלה ניתן לכנות בשם רובורט. בסך הכל שמות אינם חשובים. שמות הם רק מצגים, הם סמלים; ומכיוון שחשוב לכם להשתמש בהם, אעשה כך גם אני.

קוראיי עשויים להניח שהם יצורים פיסיים, אסורים בתוך גופות פיסיים, כבולים בתוך עצמות, בשר ועור. אם אתם מאמינים שקיומכם תלוי בדמות הגשמית הזאת, אתם גם ודאי חשים בסכנת הכחדה, שהרי אין צורה פיסית שקיימת לעד, ואף גוף, ויהיה היפה ביותר בנערותו, לא ישמור על אותו מרץ וקסם בזקנתו. אם אתם מזדהים עם נעוריכם, עם יופייכם, עם האינטלקט שלכם או עם הישגיכם, הרי שתמיד תישאר הידיעה המכרסמת שאיכויות אלה יכולות להיעלם ושהן אכן תיעלמנה.

תודעתי ממוקדת היטב בתוך הגוף של רובורט. זהו ערב קר. זה הניסיון הראשון שלנו לכתוב ספר שלם מתוך טרנס, ורובורט היה די מתוח לפני שהפגישה החלה. אין זו פעולה פשוטה לאפשר לאישה זו לדבר עבורי. יש צורך בתמרונים חיוניים רבים ובהתאמות פסיכולוגיות. רובורט ואני הקמנו בינינו מה שאני מכנה "גשר פסיכולוגי".

אינני מדבר דרך רובורט כפי שמישהו היה מדבר דרך טלפון. לעומת זאת, יש התרחבות פסיכולוגית, השלכה של מאפיינים מצד שנינו, ובזאת אני משתמש לתקשורת שלנו. מאוחר יותר אסביר כיצד נוצרת מסגרת פסיכולוגית זו וכיצד היא מתוחזקת, כי זה כמו ערוץ שצריך לשמור אותו פנוי מהפרעות.

אתם תפיקו מספר זה הרבה יותר אם תשאלו את עצמכם מי אתם, במקום לשאול מי אני, משום שאינכם יכולים להבין מה אני בלי להבין את טבע האישיות ואת מאפייני התודעה (סת משתמש במושג אישיות במסגרת התמונה הכוללת של התפתחותה של נפש כלשהי. בתמונה זו, הישות, או הנשמה, מתממשת במימד מסוים באישיות מסוימת. מכאן והלאה אותה אישיות עצמאית במידה רבה וממשיכה להתפתח בממדים אחרים, גם לאחר שסיימה את מעגל המימוש שלתוכו נולדה). אם אתם נחושים באמונתכם שהתודעה שלכם כלואה חסרת-ישע אי שם בתוך גולגולתכם, אם אתם מרגישים שתודעתכם מסתיימת בגבולות גופכם, אז אתם מוכרים את עצמכם בזול וגם תתייחסו אלי כאל אשליה. … אני מהות של אישיות אנרגטית שאינה ממוקדת יותר בחומר פיסי. בתור שכזה אני מודע לכמה אמיתות שנראה כי רבים מכם שכחו. אני מקווה להזכיר לכם אותן.

אינני מדבר רק אל החלק בכם שאתם חושבים עליו שהוא אתם; אני מדבר בעיקר אל אותו החלק בכם שאינכם מכירים, אל אותו החלק שבמידת מה הכחשתם ובמידת מה שכחתם. חלק זה שבכם קורא ספר זה לא פחות ממה ש"אתם" קוראים אותו. אני מדבר אל אלה המאמינים באלוהים ואל אלה שאינם מאמינים בו, אל אלה שמאמינים שהמדע ימצא את כל התשובות לטבעה של המציאות ואל אלה שאינם מאמינים בכך. אני מקווה לתת לכם רמזים שיאפשרו לכם ללמוד בעצמכם את טבע המציאות, כפי שעוד אף פעם לא למדתם אותה.

יש כמה דברים שאבקש מכם להבין. אינכם תקועים ב"זמן" כמו זבוב הלכוד בבקבוקוכנפיו חסרות תועלת. אינכם יכולים לסמוך על חושיכם הפיסיים שיתנו לכם תמונה אמיתית של המציאות. הם שקרנים חמודים, המספרים לכם סיפור כה פנטסטי שאתם מאמינים בו בלי להטיל ספק. לעתים כשאתם חולמים אתם הרבה יותר חכמים, יצירתיים ויודעים מאשר כשאתם ערים. הצהרות אלה יכולות עכשיו להישמע לכם מפוקפקות, אבל אני מקווה כי לאחר שנסיים, תיווכחו שהן קביעה של עובדות פשוטות.

מה שאני עומד לספר לכם כאן נאמר כבר במשך מאות בשנים, ונאמר שוב כאשר נשכח. אני מקווה להבהיר נקודות רבות שעוותו במשך השנים. לנקודות אחרות אציע את הפירוש המקורי שלי, שכן אין ידע שקיים בחלל ריק, וכל מידע מפורש ונצבע בידי האישיות שאוחזת בו ושמעבירה אותו הלאה. ולכן אני מתאר את המציאות כפי שאני מכיר אותה ואת ההתנסות שלי ברמות שונות ובממדים שונים.

אין זה אומר שלא קיימות מציאויות אחרות. אני הייתי מודע לפני שנולד כדור הארץ שלכם. בכותבי ספר זה – וברוב התקשורות שלי עם רובורט – אני דולה מהבנק הפרטי של אישויות העבר שלי את אותן תכונות אופי שנראות לי מתאימות. יש רבים מאיתנו, אישויות כמוני, שאינן ממוקדות בחומר או בזמן פיסי. הקיום שלנו נראה לכם מוזר רק משום שאינכם מכירים בפוטנציאל האמיתי של האישיות, ואתם מהופנטים בידי המושגים המוגבלים שלכם.

(אתנחתא, ואז בהומור): אתם יכולים לצאת להפסקה.

("תודה לך.")

(ג'יין יצאה מהטרנס בקלות רבה, אף שהיה זה טרנס טוב. היא היתה די מופתעת לנוכח הזמן שעבר. היא גם הרגישה הקלה גדולה מכך שסת החל את ספרו בלי לידע אותה במפורש. "אוה, הוא פיקח," היא צחקה. "מישהו פה באמת ערמומי.")

אני בראש ובראשונה מורה, אבל לא הייתי איש ספר. מעל לכל אני אישיות שיש לה מסר:אתם יוצרים את העולם שאתם מכירים. ניתנה לכם אולי המתנה הנוראה מכל: היכולת להשליך את מחשבותיכם על צורה פיסית.

מתנה זו כרוכה באחריות, אבל רבים מכם מתפתים לברך את עצמכם על ההצלחות בחייכם ולהאשים בכישלונותיכם את אלוהים, את הגורל או את החברה. באותו האופן גם האנושות נוטה להשליך את רגשות האשם שלה ואת המשגים שלה על דמות של אב-אלוהים, שנראה כי עייף מכל כך הרבה תלונות.

העובדה בעינה עומדת: כל אחד מכם יוצר את המציאות הפיסית שלו; וברמה הגלובלית אתם יוצרים הן את התפארת והן את האימה המצויות בהתנסות הארצית שלכם. עד שלא תכירו בכך שאתם הנכם הבוראים, תעמדו בסירובכם לקבל אחריות זו. גם אינכם יכולים להאשים את השטן בפגעי העולם. התפתחתם די להבין שאין השטן אלא השלכה של המערך הנפשי שלכם, אבל עדיין אינכם חכמים מספיק ללמוד כיצד להשתמש ביצירתיות שלכם באופן בונה. …

תודעה היא אמצעי לתפוס את הממדים השונים של המציאות. התודעה, כפי שאתם מכירים אותה, היא ייעודית ביותר. החושים הפיסיים מאפשרים לכם לתפוס את העולם התלת-ממדי, ולשם כך יש בכוחם, מעצם טבעם, לחסום את התפיסה של ממדים אחרים שאינם פחות תקפים. רובכם מזוהים עם העצמי היומיומי הפיסי שלכם. לא הייתם מעלים בדעתכם להזדהות עם חלק אחד של גופכם ולהתעלם מכל חלקיו האחרים, אבל זה בדיוק מה שאתם עושים כאשר אתם מדמיינים שהעצמי האגואיסטי שלכם מייצג את כל זהותכם.

אני אומר לכם שאינכם שק קוסמי של עצמות ובשר, שאחוז על ידי תערובת של כימיקלים ויסודות. אני אומר לכם שהתודעה שלכם אינה איזשהו הבזק, תוצר מקרי של פעולת גומלין בין מרכיבים כימיים. תחת זאת, ברמה לא מודעת עמוקה אתם יוצרים את גופכם הפיסי מתוך הבחנה גדולה, בהירות פלאית וידיעה אינטימית, לא מודעת של כל תא זעיר שמרכיב אותו, וזה לא נאמר באופן סמלי.

היות והכרתכם המודעת, כפי שאתם חושבים עליה, אינה ערה לתהליך זה, גם אינכם מזדהים עם רמה פנימית זאת של עצמכם. אתם מעדיפים להזדהות עם אותו חלק בכם שצופה בטלוויזיה או מבשל או עובד – החלק בכם שאתם חושבים שיודע מה הוא עושה.אולם החלק של עצמכם שנראה לא מודע יודע הרבה יותר, וכל קיומכם הפיסי תלוי בתפקודו התקין.

חלק זה אכן מודע וערני. אתם, המתמקדים במציאות הפיסית, אינכם מקשיבים לקולו, אינכם מבינים כי הוא הכוח הפסיכולוגי שממנו נובע העצמי שלכם המכוון לפיסי.

לחלק זה הנראה לא מודע אני קורא "האגו הפנימי", כי הוא שמכוון פעילויות פנימיות. הוא מתאם מידע, לא זה שמתקבל באמצעות החושים הפיסיים, אלא זה שמתקבל דרך צינורות אחרים. זהו "המבחין" הפנימי שתופס מציאות הקיימת מעבר ל"מציאות התלת-ממדית". הוא נושא בחובו את הזיכרון של כל אחת מתקופות חייכם העבריות. הוא חודר לממדים סובייקטיביים, אינסופיים למעשה, ומממדים סובייקטיביים אלה נובעות כל המציאויות האובייקטיביות.

כל המידע החיוני ניתן לכם דרך צינורות פנימיים אלה, ופעילויות פנימיות מופלאות מתרחשות אפילו לפני שאתם מספיקים להרים אצבע אחת, לעפעף או לקרוא משפט זה על הדף. חלק זה של זהותכם רואה נסתר מטבעו וטלפתי, כך שאתם למעשה מקבלים התראה מפני אסונות לפני שהם מתרחשים, בין אם אתם מקבלים את המסר במודע ובין אם לא, וכל התקשורת הזאת מתרחשת בלי שתיאמר מילה אחת.

האגו החיצוני והאגו הפנימי פועלים בתיאום, האחד כדי לאפשר לכם לתמרן בעולם שאתם מכירים, האחר כדי להביא לכם את אותן תפיסות פנימיות עדינות, שדרושות לתחזוקת הקיום הפיסי.

אולם יש בכם חלק, הזהות העמוקה יותר, היוצר הן את האגו הפנימי והן את האגו החיצוני, אשר החליט שאתם תהיו ישות פיסית במקום הזה ובזמן הזה. זהו גרעין זהותכם, הזרע הנפשי שממנו צמחתם, האישיות הרב-ממדית שאתם חלק ממנה.

לאלה מכם התוהים איפה אני ממקם את התת-מודע, כפי שפסיכולוגים חושבים עליו, אתם יכולים לדמיין אותו במקום המפגש, אפשר לומר, בין האגו החיצוני לפנימי. עליכם להבין שאין גבולות ממשיים בתוך העצמי, כך שאנו מדברים על חלקים נפרדים רק כדי להבהיר את הרעיון הבסיסי.

אני מעלה עניינים אלה בפרק ראשון זה, משום שאני פונה אל אנשים המזדהים עם "העצמי המודע הנורמלי". אלה מונחים שאשתמש בהם מאוחר יותר בספר, ואני רוצה להציב את עובדת "האישיות הרב-ממדית" מוקדם ככל האפשר.

לא תוכלו להבין את עצמכם ולא תוכלו לקבל את קיומי הבלתי תלוי, עד אשר תשחררו את עצמכם מהתפיסה שאישיות היא תכונה של ה"כאן ועכשיו" של התודעה. אמנם כמה מהדברים שאומר בספר זה על המציאות הפיסית עשויים להפתיע אתכם, אבל זכרו שאני רואה אותם מנקודת מבט שונה לגמרי. אתם עכשיו ממוקדים לגמרי במציאות הפיסית, ואולי גם תוהים מהו הדבר האחר שיכול להיות קיים מחוצה לה. אני נמצא מחוצה לה, חוזר לרגע למימד שאני מכיר ושאהבתי. אולם במונחים שלכם אינני תושב. אף שיש לי דרכון "נפשי", יש עדיין כמה בעיות של תרגום, אי-נוחות של תהליכי כניסה שאני חייב להתמודד איתם. …

אנסה לתת לכם מושג כלשהו על הקיום הלא פיסי שלי. קבלו זאת כתזכורת לכך שהזהות הבסיסית שלכם אינה פיסית, כפי שהזהות הבסיסית שלי אינה פיסית.

קיומי הנוכחי מציב לפני את האתגרים הגדולים ביותר שידעתי, ואני ידעתי קיומים רבים, פיסיים ולא פיסיים כאחד. תודעה לא פיסית שוכנת ביותר מאשר מימד אחד, כמו שיש יותר מאשר ארץ אחת על פני כדור הארץ, או כמו שיש עוד פלנטות במערכת השמש.

סביבתי הנוכחית אינה זו שבה תמצאו את עצמכם מיד לאחר המוות. קשה שלא לדבר בהומור, אבל אתם תהיו חייבים למות פעמים רבות לפני שתוכלו להיכנס למישור מסוים זה של קיום. לידה כרוכה בהלם יותר מאשר המוות. כאשר אתם מתים, לפעמים אינכם מרגישים בכך. לעומת זאת, לידה כמעט תמיד מלווה בהכרה חדה ופתאומית. כך שאין צורך לפחד ממוות. ואני, שמתתי כל כך הרבה פעמים עד שאיני חושב למנות אותן, כותב ספר זה כדי לומר לכם זאת. עבודתי בסביבה זו מספקת יותר אתגרים ממה שאתם יכולים לשער; היא גם מחייבת את תפעולם של חומרים יצירתיים שהם כמעט מעבר להבנתכם הנוכחית. ארחיב על כך את הדיבור בהמשך. קודם כל, עליכם להבין שלא קיימת מציאות אובייקטיבית מלבד זו שנוצרת על ידי תודעהצורה תמיד נוצרת על ידי תודעה, ולא להפך. כך שסביבתי היא מציאות קיום שנוצרה בידי ובידי אחרים כמוני, והיא מייצגת את ההתגשמות של התפתחותנו.

איננו משתמשים במבנים קבועים. אין אצלנו עיר או עיירה, למשל, שבה אנו חיים. אינני בא לרמוז שאנו מרחפים במרחב ריק. גם חשוב להבהיר שאנו לא חושבים על מרחב כשם שאתם חושבים עליו, ואנו יוצרים את הדימויים שאנו רוצים להקיף בהם את עצמנו. דימויים אלה נוצרים על ידי התבנית המנטלית שלנו, בדיוק כפי שהמציאות הפיסית שלכם משקפת באופן מושלם את מאווייכם ומחשבותיכם. אנו מכירים בכך שאנו יוצרים את המציאות שלנו, ולכן אנו יוצרים אותה מתוך מידה לא מבוטלת של שמחה ושחרור יצירתי.

קביעות ויציבות אין להן באופן בסיסי דבר וחצי דבר עם צורה, אלא עם האינטגרציה של עונג, תכלית, הישג וזהות. אני "נוסע" לרמות קיום רבות אחרות כדי למלא את חובותיי, שהן למעשה אלה של מורה ומחנך, ואני משתמש באותם חומרי עזר וטכניקות שעשויים לשרת אותי בצורה הטובה ביותר במסגרת אותן מערכות.

הנה כי כן, לא כל מערכות המציאות חומריות, ויש כאלה שכלל אינן יודעות צורה פיסית מהי. גם מין (ההבחנה בין זכר לנקבה), כפי שאתם מבינים אותו, אינו טבעי להן. על כן, במקומות כאלה לא אופיע כאישיות גברית שחיה בקיומים פיסיים רבים, אף שזוהי תדמית לגיטימית ותקפה של זהותי. …

דרמות של חיים קודמים

סביבתכם מכילה יותר ממה שאתם משערים. קודם התייחסתי אליה במונחים של הקיום והתנאים הפיסיים היומיומיים שאיתם אתם קשורים עכשיו. למעשה אתם מודעים לחלק קטן בלבד מהסביבה הגדולה והרחבה יותר שלכם. ראו את העצמי הנוכחי שלכם כשחקן במחזה; ההקבלה בוודאי לא חדשה ובכל זאת מתאימה. המחזה מתרחש במאה ה20-. אתם יוצרים את האביזרים, את התפאורה ואת הנושאים; בעצם אתם גם כותבים את המחזה, מפיקים אותו ומשחקים בו – אתם וכל אחד אחר שמשתתף בו.

אולם אתם כל כך מרוכזים בתפקידיכם, כה שקועים במציאות שיצרתם, כמעט מהופנטים בידי הבעיות, האתגרים, התקוות והצער של תפקיד מסוים, עד שאתם בעצם שוכחים שאתם יצרתם אותו. … אבל יש גם מחזות אחרים שמתרחשים בו בזמן וגם בהם יש לכם תפקיד. למחזות אלה יש התפאורות ואביזרי-במה משלהם. הם מתרחשים בתקופות זמן אחרות. … גם את המחזות האלה אתם יוצרים וגם בהם אתם משחקים. התפאורות למחזות אלה מייצגות את הסביבה שלכם, את הסביבה שמקיפה את אישיותכם השלמה.

אבל עכשיו אני מדבר על החלק שבכם שמשתתף ומעורב במחזה המסוים הנוכחי; וחלק מסוים זה של אישיותכם השלמה כל כך ממוקד בדרמה זו, עד שאינכם מודעים למחזות האחרים שגם בהם יש לכם חלק. אינכם מבינים את המציאות הרב-ממדית שלכם; לכן זה נשמע לכם מוזר או בלתי ייאמן כאשר אני מספר לכם שאתם חיים קיומים רבים בבת אחת. קשה לכם לדמיין את עצמכם בו בזמן בשני מקומות, ובוודאי שקשה לכם לדמיין את עצמכם בזמנים שונים, בתקופות היסטוריות שונות.

ועכשיו, במובן הפשוט ביותר זמן אינו סדרה של רגעים. המילים שאתם מדברים, הפעולות שאתם עושים, נראים כאילו הם מתרחשים בזמן, כפי שגם נראה שכיסא או שולחן תופסים מרחב. תופעות אלה הן חלק מאביזרי הבמה המורכבים שהצבתם "מראש", ואתם חייבים לקבל אותן כממשיות בתוך המחזה.

כל אחד מכם מעורב עכשיו בהפקה גדולה הרבה יותר, ובה כולכם מסכימים על הנחות בסיסיות מסוימות המשמשות מסגרת שבתוכה המחזה יכול להתרחש. ההנחות הן: שזמן הוא סדרה של רגעים הבאים בזה אחר זה; שקיים עולם אובייקטיבי, שאינו תלוי כלל ביצירה או בתפיסה שלכם; שאתם תחומים בתוך הגוף הפיסי שאתם עוטים; שאתם מוגבלים מבחינת זמן ומרחב. יש גם הנחות אחרות שאתם מקבלים מאותן הסיבות, ואחת מהן היא ההנחה שכל תפיסה נובעת מהחושים הפיסיים; במילים אחרות, שכל מידע בא מבחוץ, ואין מידע שיכול לבוא מבפנים. לכן אתם נאלצים להתמקד באינטנסיביות באירועי המחזה.

ועכשיו: המחזות השונים שדיברנו עליהם, המתרחשים בתקופות שונות, מייצגים את מה שאתם מכנים תקופות חיים קודמות שלכם. הם כולם קיימים למעשה בזמן אחד. אלה שעדיין מעורבים במחזות-ההשתוקקות המורכבים, שאתם מכנים גלגולים קודמים, מתקשים מאוד לראות מעבר להם. אחדים, כאשר הם נחים בין הפקות [בין החיים], מנסים לתקשר עם אלה שמשתתפים עדיין; אבל גם הם עצמם נמצאים עדיין מאחורי הקלעים וראייתם מוגבלת. …

אין לקדמה דבר וחצי דבר עם זמן, אלא עם מיקוד נפשי ורוחני. כל מחזה שונה לחלוטין מכל מחזה אחר. לכן אין זה נכון להניח שפעולותיכם בתקופת חיים זו נגרמות על ידי קיום קודם, או שאתם נענשים בחיים אלה על חטאים שחטאתם בחיים קודמים. תקופות החיים הן סימולטניות.

האישיות הרב-ממדית שלכם כה עשירה, שהיא יכולה להתנסות באירועים שונים אלה ועדיין לשמר את זהותה. אבל היא כמובן מושפעת מהמחזות השונים שהיא משתתפת בהם. יש תקשורת מידית, ואם תעדיפו, משוב מידי.

למחזות אלה יש כמובן תכלית. האישיות הרב-ממדית לומדת בהם באמצעות פעולותיה. היא "מודדת" מגוון אינסופי של תנוחות, דפוסי התנהגות, גישות, וכתוצאה מהן משנה אחרות.

אתם הנכם אותו עצמי רב-ממדי שחווה קיומים אלה, שיוצר מחזות-השתוקקות קוסמיים אלה ומשתתף בהם. אתם עכשיו לא מזוהים איתו בכל ישותכם רק משום שאתם ממוקדים בתפקידכם הנוכחי. יש סיבה לכך שהצבתם לעצמכם חוקים אלה. כשם שהתודעה נמצאת במצב של התהוות, כך גם העצמי הרב-ממדי: גם הוא אינו מבנה פסיכולוגי סגור, גם הוא נמצא במצב של התהוות.

הוא לומד את אמנות המימוש. טמונים בו מקורות יצירה אינסופיים, אפשרויות בלתי נדלות להתפתחות. אולם עדיין עליו ללמוד את האמצעים למימוש, והוא חייב למצוא בתוך עצמו את הדרכים שבהן יוכל להביא לידי קיום את אותן יצירות לא ידועות שחבויות בו. ולכן יוצר העצמי הרב-ממדי מגוון של תנאים שבהם יוכל לפעול, ומציב לעצמו אתגרים, שבמושגיכם אחדים מהם נועדו לכישלון, לפחות בשלביהם הראשונים, וזאת משום שקודם כל עליו ליצור את התנאים שיולידו את היצירות החדשות. כל זה נעשה מתוך ספונטניות גדולה ושמחה ללא מצרים.