קטעים מתוך הספר – יחסים

המשמעות הרוחנית של מערכות יחסים

שלום לכם, ידידיי היקרים עד מאוד. ברכות לכל אחד מכם. מבורכים יהיו עצם חייכם, נשמת אפכם, מחשבותיכם ורגשותיכם.

הרצאה זו עוסקת במערכות יחסים ובחשיבותן העצומה מנקודת מבט רוחנית – מנקודת המבט של צמיחה אישית ואיחוד. ראשית, ברצוני לציין כי ברמת ההתגשמות האנושית אכן קיימות יחידות תודעה אינדיבידואליות, אשר לעתים נמצאות בהרמוניה זו עם זו, אך פעמים רבות הן נמצאות בקונפליקט ויוצרות חיכוך ומשבר. אולם מעבר לרמת התגשמות זו אין יחידות מקוטעות של תודעה.

קיימת רק תודעה אחת, אשר כל ישות נבראת מתבטאת דרכה באופן שונה. כשאדם הופך להיות הוא עצמו, הוא חווה אמת זו, אולם מבלי לאבד את תחושת האינדיבידואליות שלו. כאשר אתם מתמודדים עם ביטויים של חוסר ההרמוניה בפנימיותכם, אתם עשויים להרגיש את הסתירה בינם לבין עקרון התודעה האחת בצורה ברורה מאוד.

התפתחות בלתי שווה של חלקי תודעה

במצב התפתחותכם הנוכחי, חלק מהווייתכם הפנימית מפותח ושולט על חשיבתכם, רגשותיכם, רצונכם ומעשיכם. אך קיימים גם חלקים אחרים, המצויים עדיין ברמת התפתחות נמוכה יותר, שגם הם מפקחים ומשפיעים על חשיבתכם, רגשותיכם, רצונכם ומעשיכם. כך אתם מגלים שהנכם מחולקים, דבר שתמיד יוצר מתח, כאב, חרדה וקשיים פנימיים וחיצוניים. כמה מהיבטי האישיות שלכם מצויים באמת; היבטים אחרים שרויים בטעות ובעיוות. הבלבול שנובע מכך גורם להפרעות חמורות.

בדרך כלל אתם נוהגים להדוף את אחד הצדדים מדרככם ולהזדהות עם הצד האחר. אולם הכחשה זו של חלק מכם אינה יכולה להוביל לאיחוד. להפך, היא מרחיבה את הפיצול. הדבר שעליכם לעשות הוא להוציא לאור את החלק המעוות, המתנגד ולהתייצב מולו – להתייצב מול האמביוולנטיות כולה. רק אז תוכלו לגלות את המציאות המוחלטת של העצמי המאוחד שלכם. כפי שאתם יודעים, איחוד ושלווה מופיעים במידה שבה אתם מכירים, מקבלים ומבינים את טבעו של הקונפליקט הפנימי.

אותו החוק עצמו מתייחס לאחדות או למחלוקת בין ישויות, שכלפי חוץ הן נפרדות ושונות. גם הן אחד, מעבר לרמה הגלויה. המחלוקת בין ישויות נפרדות אינה נגרמת בגלל הבדלים ממשיים ביניהן אלא, בדיוק כמו במחלוקת הפנימית בתוך הפרט, בשל הבדלים בהתפתחות התודעה האוניברסלית על גילוייה השונים.

למרות שעקרון האחדות זהה בדיוק בתוך כל אדם כמו בין בני האדם, אין אפשרות ליישם אותו ביחס לאדם אחר, אלא אם כן האדם מחיל אותו תחילה על העצמי הפנימי שלו. אם אינכם מחילים אמת זו על חלקי העצמי המסתעפים שלכם, ואינכם מתייצבים מול האמביוולנטיות שלכם, מקבלים ומבינים אותה, תהליך האיחוד עם אדם אחר לא יוכל לצאת אל הפועל. זוהי עובדה חשובה מאוד, המסבירה את הדגש הרב שנתיב ההתמרה שם על "התייחסות לעצמי תחילה". רק אז ניתן לטפח מערכות יחסים בצורה משמעותית ויעילה.

מרכיבים של מחלוקת ואיחוד

מערכות יחסים מציבות את האתגר הגדול ביותר לאדם, שכן רק ביחסים עם אחרים יכולות בעיות בלתי פתורות, הקיימות עדיין בנפשו של הפרט, להתגלות ולהשתנות. אנשים רבים נסוגים מאינטראקציות עם אחרים, כדי שיוכלו לשמר את האשליה שהאדם האחר הוא שמעורר את הבעיות. זאת כיוון שהם חשים בהפרעה רק בנוכחותו של אותו אדם, ולא כשהם נמצאים בגפם.

אולם ככל שממעיטים לטפח קשרים עם אחרים, כך הולכת ומחריפה הכמיהה לקשר. כמיהה זו, בתורה, היא סוג שונה של כאב – כאב הבדידות והתסכול. אך קשר אינו מאפשר להחזיק לאורך זמן באשליה שהעצמי הפנימי הוא ללא רבב והרמוני. על האדם להיות מוגבל בשכלו כדי לטעון לאורך זמן שאת הבעיות שלו במערכות יחסים גורמים רק אחרים ולא הוא עצמו. מסיבה זו, מערכות יחסים הן בו-זמנית מימוש, אתגר ומדד למצבו הפנימי של האדם.החיכוך המתעורר ביחסים עם אחרים יכול לשמש כמכשיר חד להיכרות עצמית ולטיהור עצמי, אם האדם נוטה להשתמש בו.

כאשר נסוגים מאתגר זה ומקריבים את האפשרות לממש קשרים אינטימיים, בעיות פנימיות רבות לעולם אינן נקראות לעלות אל פני השטח. האשליה של שלווה פנימית ואחדות, המתקבלת מהימנעות מהתקשרות, אפילו הובילה לתפיסות שלפיהן התבודדות תורמת לצמיחה רוחנית. דבר אינו יכול להיות רחוק יותר מן האמת. אין לבלבל אמירה זו עם הרעיון, שלפיו דרושים פרקי זמן של התבודדות לצורך התמקדות פנימית ועימות עצמי. אך פרקי זמן אלו צריכים תמיד להתחלף בקשר – וככל שהקשר אינטימי יותר, כך הוא מבטא בגרות רוחנית רבה יותר.

הגשמה כקנה-מידה להתפתחות אישית

ניתן למדוד את תחושת ההגשמה והסיפוק של הפרט גם באמצעות העומק של קשריו ומגעיו האינטימיים עם אחרים, באמצעות עוצמת הרגשות שהוא מרשה לעצמו לחוות ובאמצעות הנכונות לתת ולקבל. תסכול מראה על היעדר קשר, אשר בתורו, הינו מדד מדויק למידה שבה שהעצמי נסוג מהאתגר הטמון ביחסים, ובכך מקריב הגשמה אישית, הנאה, אהבה ושמחה. כשהשיתוף שאתם רוצים בו אינו אלא קבלה על פי התנאים שלכם, אך למעשה בסתר לבכם אינכם מוכנים לשתף, כמיהותיכם יישארו בהכרח בלתי ממומשות. אני מייעץ לאנשים להתייחס לכמיהותיהם הבלתי ממומשות מנקודת מבט זו, במקום לשקוע בהנחה השגורה שהם חסרי מזל ושהחיים "סידרו אותם" שלא בצדק.

שביעות הרצון וההגשמה שאדם חש במערכות יחסים הם מדד להתפתחותו העצמית, מדד שהוזנח במידה רבה. יחסים עם אחרים הם מראה למצבו של הפרט, ולכן הם מהווים עזרה ישירה בתהליך הטיהור העצמי שלו. ולהפך, רק באמצעות כנות עצמית ועימות עצמי יסודיים יכולות מערכות יחסים להתקיים, רגשות יכולים להתרחב, והקשר יכול לפרוח ביחסים ארוכי טווח. כך אתם יכולים לראות, ידידיי, שמערכות יחסים מייצגות היבט חשוב ביותר של צמיחה אנושית.

העוצמה והמשמעות של מערכות יחסים מציבות לעתים קרובות בעיות קשות בפני אלו הכואבים עדיין את הקונפליקטים הפנימיים שלהם. הכמיהה הבלתי ממומשת הופכת לכאב בלתי נסבל, כאשר בוחרים בבידוד בגלל הקושי להיות בקשר. ניתן לפתור זאת רק כאשר מחליטים ברצינות לחפש את סיבת הקונפליקט בתוך העצמי, בלי להשתמש בהגנה של אשמה והאשמה עצמית מכלות, שמבטלות כמובן כל אפשרות להגיע באמת ללב הקונפליקט. יש לטפח את החיפוש הזה, ויחד איתו את הנכונות הפנימית להשתנות, על מנת להימלט מהדילמה הכואבת, שבה שתי החלופות האפשריות – בידוד וקשר – אינן נסבלות.

חשוב לזכור שנסיגה מקשר עשויה להיות מעודנת מאוד ואפשר שלא תורגש כלפי חוץ, פרט לזהירות מסוימת ולהגנה עצמית מעוותת. חברות חיצונית טובה אינה מעידה בהכרח על יכולת ונכונות לקרבה פנימית. עבור רבים, קרבה היא מצב תובעני מדי. על פני השטח נראה שהסיבה היא שאנשים אחרים הם קשים, אך למעשה הקושי טמון בעצמי, ולא משנה עד כמה האחרים לא מושלמים.

המשמעות הרוחנית של מיניות

כל ביטוי אנושי, בין אם טבעי, אינסטינקטיבי או יזום, הוא בעל משמעות רוחנית עמוקה. כל התנסות אנושית תמיד מהווה סמל למציאות רחבה, עמוקה ומלאה יותר. הרצאה זו תעסוק במשמעות הרוחנית של מיניות. אשתמש במונח "מיניות" כמייצג את כלל הכוח היצירתי, ובעזרתו אסביר כיצד תכליתו ומשמעותו הרוחנית של הכוח היצירתי באות לידי ביטוי במישור האנושי.

הצורה שבה מיניות מתבטאת אצל אנשים שונים משתנה בהתאם לדרגת התפתחותם. עקרון המיניות מקבל ביטוי שונה אצל אדם שהגיע להגשמה עצמית מלאה, אצל האדם הממוצע ואצל אלה שדרגת ההתפתחות הרוחנית שלהם נמוכה עדיין כדי כך, שהם חסומים ומפוצלים בצורה חמורה.

אנרגיה מינית היא ביטוי לתודעה השואפת להיתוך או להתמזגות; ואילו התמזגות – שאפשר לכנותה גם אינטגרציה, איחוד או אחדות – היא היא תכלית הבריאה. יהיה אשר יהיה המונח המשמש אותנו, המטרה הסופית של כל הישויות המפוצלות היא לאחד מחדש את ההיבטים הייחודיים והנפרדים של התודעה המורחבת עם השלם. ההיבטים שהתפצלו הם חלק בלתי נפרד מכוח עצום, שמניע בני אדם לשאוף לאיחוד. לא ניתן לעמוד בפני המשיכה של כוח זה: הוא קיים בכל האורגניזמים – גם בדוממים שבהם, היכן שהאינטליגנציה והתפיסה האנושיות אינן יכולות עדיין להבחין בו.

יותר מכל חוויה אנושית אחרת, עוצמת המיניות בצורתה האידיאלית, מיטיבה להמחיש מה הם אושר רוחני, אחדות ואל-זמניות. בחוויה המינית הטוטלית אתם פורצים את גבולות הזמן והנפרדות, שאליהם כבלה אתכם תודעתכם המוגבלת. חוויה כזו מזכירה לכם את קיומכם האמיתי בנצח.

חוויית האושר העילאי שבהתמזגות והתחושה האל-זמנית שבאיחוד המיני תלויות באיחוד הפנימי של הנוגעים בדבר, ולפיכך גם בעמדותיהם, בכל רמות הווייתם. כאשר החוויה המינית מבטאת את הרמה הגופנית, הרגשית, השכלית והרוחנית, וכאשר רמות אלו מאוחדות ביניהן ללא כל קונפליקט, אזי ליחידים שמבטאים את הווייתם בכל הרמות הללו בהתאם לחוק הרוחני, תהיה חוויה מינית מלאה, מספקת, עשירה, שמחה, מזינה, מקדמת ומזכירה את המציאות הרוחנית ככל שחוויה אנושית יכולה להיות.

כאשר אתם חווים את האושר העילאי שבאיחוד מלא, ההגשמה והסיפוק שאתם חווים עולים לאין ערוך על כל סיפוק והעשרה אישיים. יחידים כאלה ממלאים בכך גם משימה ביקום. לשכל האנושי זה עשוי להישמע מוזר, כיוון שהוא מזהה "מילוי משימה" עם דבר מפרך וקשה, ואולי גם לא נעים. אך לאמיתו של דבר, ככל שחוויית השמחה, ההנאה, האושר והאקסטזה שלהם מושלמת יותר, כך הם יכולים להוסיף יותר עוצמה יצירתית למאגר האוניברסלי. כל חוויה כזו משולה לכוכב חדש, אשר ניצת אי שם בבריאה והופך ללפיד נוסף בחשכת הריק שנועד להתמלא באור.

התמזגות גופנית, רגשית, שכלית ורוחנית

מהי משמעות החוויה המינית ברמה הגופנית? מה מציין הדחף להתאחד באופן גופני עם אדם אחר? תשובות רגילות, כגון המשכיות הגזע או הצורך בהנאה, אינן אלא תשובות חלקיות ואף שטחיות למדי.

כאשר שני בני אדם נמשכים זה לזה, אנו יכולים לומר שהם כמהים לדעת זה את זה, לחשוף את עצמם האחד בפני השני, להניח לבן הזוג להכיר ולגלות אותם, כמהים לגלות את ההוויה האמיתית של האדם השני. כאשר אתם חושפים את עצמכם בפני אדם אחר, ההוויה האמיתית שלכם יכולה להיכנס למלוא ממדי העצמי של האחר, השואף גם הוא להכיר אתכם. תשוקה הדדית זו, שנטענת באנרגיה על ידי כוח לא רצוני, יוצרת תחושה מחשמלת של אושר עילאי וכמיהה.

אם קיימת משיכה ברמה הגופנית, בלי שרמות אחרות יצטרפו אליה במידה מסוימת לפחות, החוויה שתבוא בעקבותיה תהיה מאכזבת. חוויה כזו אינה אלא ייצוג זעיר ושטחי למה שהנשמה כמהה לו באמת – אך עיוורת מכדי להבין אותו ולחפשו. החיפוש אחר איחוד מלא עם נשמה אחרת דורש תהליך היטהרות ואיחוד כדוגמת נתיב ההתמרה.

מאחר שהתודעה האנושית המוגבלת והעיוורת רק מגששת בחשכה, לעתים קרובות מאוד המשיכה שלכם לאדם אחר איננה מכוונת לאדם הממשי, אלא יותר לדימוי שבדיתם מלבכם באשר למי צריך להיות האדם האחר כדי להגשים את הצרכים האמיתיים או המדומים שלכם. במקרים כאלה, אתם תכופות מתעלמים לגמרי מן האדם עצמו ומסרבים בעקשנות לראות אותו כפי שהוא באמת. האדם המשתוקק מתעקש להיאחז באשליה שלו, וכועס כאשר האשליה לא יכולה להתממש.

בדרך כלל זה הדדי – שני הצדדים מחפשים מישהו אחר, כביכול, ואינם יודעים זאת. מידת ההגשמה והסיפוק שאתם חווים היא מדד טוב לבחון עד כמה אתם רוצים למצוא את האדם הממשי. היעדר אושר מצביע על הטבע האשלייתי של החיפוש, ומגלה במקום זאת את הניסיון "להלביש" על האדם הממשי דמות אחרת, למשל דמות הורית. כאשר המשיכה שלכם לאחר כנה ונשענת על יסוד ממשי ובריא, היא מכוונת אל האדם המסוים שבפניו אתם רוצים להיחשף באופן אינטימי ואמיתי ככל האפשר, ושאיתו אתם שואפים ליצור קשר קרוב ככל האפשר.