קטעים מתוך הספר – התעוררות הילד האלוהי – מרקם הוצאה לאור

קטעים מתוך הספר – התעוררות הילד האלוהי

הילד הפנימי האלוהי

כששמעתי לראשונה על הילד הפנימי, ראיתי את הדבר כטכניקה חכמה, המאפשרת גישה להטבעות הרגשיות של ימי הילדות. קיבלתי הכשרה לעבודה עם הילד הפנימי בשיטות שונות, אך באותה התקופה היו אלה רק טיפולי "אימונים". לא ראיתי דבר רוחני בתהליך זה – בשבילי היתה זו עוד טכניקת טיפול בנושא הרגשי.

כמה חודשים לאחר מכן, במהלך טיפול במטופל הראשון שלי, שמתי לב שמתרחש משהו אחר. במקום שהמטופל ייגש בפשטות לרגשות הילד הפגוע, חשתי בחדירת איכות של אור ושל יופי לתוך התודעה המאוחדת שלנו, איכות שהיתה ברת-מישוש ממש, כאילו מישהו הדליק אלף זרקורים בבת-אחת. הילד האלוהי התגלה כמודעות רוטטת של חכמה, אשר מיד הדריכה את המטופל בריפוי פצעי ילדותו. תופעה זו אינה טכניקה תחבולתית סתמית, המשמשת לעבודה על הרגשות, אלא ביטוי של ישותנו האלוהית הפנימית, שהיא אמת מוחלטת. …

 לפני כשלוש שנים עבדתי עם אישה שניסתה להרות, אך לשווא. היא ובעלה הלכו לטובי הרופאים וערכו אינסוף בדיקות מעבדה כדי למצוא את הסיבה לחוסר פוריותה או לקשיי קליטת העובר ברחמה. במשך שנים לא נפתרה החידה. היא חשדה שחייבת להיות סיבה רגשית בבסיס הבעיה שלה, אך לאחר שישה חודשי טיפול בכיוון זה, כל שהצליחה להשיג היה הבנה טובה יותר של ילדותה האומללה. בזמן שנשלחה אלי, כבר היתה אישה זו מבוהלת, מכיוון שהגיעה לסוף שנות השלושים בחייה וחשה שהיא מבוגרת מכדי להרות.

בטיפול הראשון שלה הופיע הילד האלוהי כקרישנה הילד, כשהוא כחול ומקרין אור, ומרחף מעליה כשחיוך גדול נסוך על פניו. הילד לקח אותה חזרה לזיכרון של גלגול קודם, שבו היתה הרה ומתה עם ולדה בזמן הלידה. במהלך לידה זו היתה האישה לבדה בפינה של אסם נושן. לפני מותה, שקועה בכאביה ובעצב נורא של כישלון, נשבעה שלא תנסה ללדת שוב לעולם. לא הכאב הפיסי הוא שיצר מצב זה, אלא רגש האשמה שחשה על שנכשלה וגרמה למותו של תינוקה. אותה השבועה שנשבעה הוטבעה בגופה הרגשי עם רגשות האשמה והכאב – ההולוגרמה של הסבל שחשה מפעולת הלידה – והחלה סדרה של תקופות חיים, שבהן חזרו ונשנו וריאציות שונות של מצב זה עד לחייה הנוכחיים.

החלק היפה בטיפול היה הפגנת אהבתו של הילד האלוהי כלפיה, בשעה שפרש לפניה את זיכרונותיה. היא חשה מוקפת באור של חמלה ושל ריפוי שהניס את הכאב, והדמעות שזרמו היו דמעות הקלה ושינוי. הילד האלוהי שלה הדריך אותה במהלך הרגעים המכריעים, כשהוא משיא לה עצות ומספק תמיכה, דבר שעודד אותה לנוע קדימה ונתן לה את הכוח להשתחרר.

כמטפל, חשתי בנוכחות מרהיבה בצבע כחול-סגול, המתייחסת לכל אטום בחדר, מנחמת אך גם מעוררת לפעולה. גופה עבר גל של עוויתות שרירים ושל התקפי חום וקור, בזמן שעזבו אותה אנרגיות העבר. היה זה חיזיון בעל עוצמה גדולה מאוד.

לאחר תקופת מנוחה, שנועדה לייצב אותה מבחינה פיסית ורגשית, שוחחנו על החוויה שעברה, והיה ברור שעתה היא אישה שונה. גם היא היתה מודעת לכך. לאחר שלושה שבועות צלצלה אלי ובישרה לי שהיא בהיריון.

לקוראים המפקפקים, דוגמאות כאלה נשמעות כסיפורי בדים על מגע הקסם או על שימוש בנוסחה סודית. אך הצלחות מסוג זה נובעות פשוט מבני אדם, הפותחים לרווחה את הפוטנציאל הרוחני שלהם ומנתבים את הכוח האינסופי אל תוך החסימות שבחייהם. אם זהו כישוף, הרי שזה כישוף אלוהי הנמצא בכולנו, ועתה אנו יכולים ללמוד להאמין בו. בפשוט ובטבעי נמצא הכוח האינסופי של האלוהים.

חשוב להבין, שאם הילד האלוהי הוא היבט של העצמי הגבוה, קיים בו גם הידע של העצמי הגבוה. לכן הילד יודע את בחירותיך הקארמטיות בחיים הנוכחיים ויודע גם הכול על אבני הבניין, ששימשו בעבר לבניית בעיותיך הרגשיות הנוכחיות. אתה יכול לתת אמון בילד, כפי שאתה נותן אמון בעצמי הגבוה. אתה יכול לשאול אותו שאלות ולקבל תשובות. הילד אינו רוח מנחה או ישות המגיעה אליך – הוא אתה עצמך, פשוטו כמשמעו, כה אלוהי באנושיותו, כה פשוט אך מלא חכמה…

התגלותו של הילד האלוהי תתרחש בטבעיות, ככל שננקה את מחסומי הידע העצמי שלנו. כאשר השפיטה והפירוד מסתלקים להם, הילד האלוהי נוכח בכל זוהרו. אז נחוש את איחוד הרוח עם עולם החומר. נחוש את החופש של העצמי האמיתי, ללא הצורך בהיצמדות ובהכחשת האנושיות שבנו. הילד האלוהי הוא רוח המתמזגת לתוך צורת האנוש. יש בו את הפוטנציאל האינסופי של שתי צורות אלה, והן נגישות כאן ועכשיו.

בהחלטה לעבוד עם הילד האלוהי אנו בוחרים במסלול תקשורת פשוט דרך הלב. העצמי הגבוה אינו חייב להופיע כאלוהים, הניצב על ענן, מוקף מלאכים ומשמיע מסר מזעזע עולמות. למעשה, איני מכיר אנשים רבים שחוו את העצמי הגבוה שלהם בצורה כזאת. התקשורת מתוך הידיעה הפנימית שלנו עשויה להיות עדינה – לחישה, תחושה אינטואיטיבית, סמל כלשהו, מילה, אירוע מתואם בזמן; הוא יכול להגיע מיד, או בשלב מאוחר יותר בחלום, או בהפתעה בשעה שאנו שוטפים כלים. אך דבר אחד כן יכול לעזור לנו – להיות ערניים ופתוחים… להיות כמו הילד.

מטפלים רבים עבדו עם הילד הפנימי בדרכי גישה ובפירושים שונים של החוויה.בעבודתנו הילד הפנימי הוא היבט של העצמי הגבוה או מימד שלו, ולכן הוא ממשי. הפירוש שאנו נותנים לכך הוא, שאנו למעשה הוויות רב-ממדיות. משמעות הדבר היא, שיש בנו היבטים רבים, רמות רבות של ידע ונקודות מבט רבות של ביטוי, המתמזגות לתוך שלמות אחת. כל אחד יסכים שיש לנו גוף פיסי, מכיוון שהוא בר-מישוש. אך היבטינו האחרים, שאפשר לכנותם גופים עדינים, ממשיים לא פחות. בחוויית השהייה-מחוץ-לגוף, לדוגמה, אנו יכולים לדעת את ממשותו של גוף הרוח, דבר אשר משנה את נקודת המבט שלנו ואת תחושת המציאות שלנו. כדי לדעת באמת את העצמי, יש לקלוט את כל הממדים שלנו, לנצלם ולהביא תודעה מורחבת זו אל ההולוגרמה שהיא אנו. ההתנסות בגופינו העדינים והבנתם מסייעות להשיג מטרה זו של גילוי עצמי.

כל מי שעובד בתחום זה של איזון הגופים העדינים, מתחיל להיווכח שהעולם הפנימי הוא"ממשי" יותר מהעולם החיצוני, מכיוון שהאנרגיה שם חזקה יותר, אינסופית יותר מטבעה. ברמה התת-אטומית אינסוף הוא החוק. מוות הוא היוצא מן הכלל – יש פרוטונים ונויטרונים בני מיליארדי שנה. אנרגיה אתרית ואנרגיות עדינות אחרות הן בנות אלמוות.

זוהי דוגמה נוספת, לכך שרמות עמוקות יותר של החיים מתקיימות זמן רב יותר, משתנות פחות מהרמות השטחיות של החיים הפיסיים. יש שם יותר סדר, יותר תיאום בין צורה לתפקוד. כאשר תשומת ליבנו קבועה רק ברמה השטחית, אנו הופכים מזוהים עם מימד זה, ונוטים לעסוק בשפיטה המבוססת על זווית ראייה מוגבלת. עד כמה מרחיבי דעת הם ההתבוננות לעומק, הוקרת ערכי האינסוף, שחרור עצמנו מנקודת המבט הבודדת וההנאה מהמכלול! אפשר שנגינה בפסנתר באצבע אחת תהיה חוויה מענגת לזמן מה, ואנו יכולים לפתח יכולת זו במלואה. אך מה בדבר נגינה בעשר אצבעות? הרי שאז נהיה מוכנים להצטרף לתזמורת סימפונית. אכן, הגיע הזמן להיפתח לפוטנציאל המלא שלנו!

אהבה ואחדות – שמות נרדפים

 דוגמה אחת של חוויית אחדות התרחשה בטיפול של סלסט, אישה גרמנייה שהגיעה למכון דווה כדי לנקות את הרגשת הבדידות שלה בעולם ואת פחדיה משליטה זכרית. כל חייה שיחקה את תפקיד הקורבן והכניסה את עצמה שוב ושוב למצבים שהנציחו נושא זה, במיוחד בכל הקשור לגברים בעלי רצון חזק.

לאחר ארבעה טיפולים בארבעה ימים עוקבים היא ניקתה רבים מנושאי הקורבן/רודן שלה. היא עבדה קשה ובנחישות רבה, וזכתה בתגמול של הבנה גדולה יותר ובשלווה פנימית. הבחנתי שגופה לא היה כפוף ומכווץ עוד, היא יכלה לעמוד זקופה ועטתה הבעה של כבוד עצמי ושל כוח. אך השינוי הבולט ביותר היה יכולתה להסתכל לאנשים ישר בעיניהם באהבה ובחמלה. הפחד נעלם. אפשרתי לה לבחון את ארבעת טיפוליה במשך יומיים, ואז נפגשנו לטיפול אחרון, לפני שטסה חזרה לגרמניה. טיפול זה היה שונה לחלוטין מהאחרים – היה זה "טיפול מאחד", כפי שאנו מכנים זאת.

עוד לפני שהספקתי להתיישב ולהתחיל בטיפול, החלה סלסט לספר על חווייתה:

 סלסט: העצמי הגבוה הופיע לפני בדמות שיווה בגוף של גבר רוקד, חג סביב עצמו, מלא באור ובאנרגיה הניתזת ממנו במעגלים. זה כה רב-עוצמה, אך התחושה היא של קלילות שמימית, לא של כובד או של אינטנסיביות יתר. גופי נראה כחג איתו – אני חשה שגופי הופך להיות כה קל… ידי ורגלי רוטטות בזרם חשמלי. לרגע קט אני חשה מודאגת במקצת מכל העוצמה הזאת, אך עתה אני יודעת עד כמה זה עצום. [היא שוקעת לתוך שקט למשך שתיים או שלוש דקות].

עכשיו שיווה נראה בגוף אישה בעלת זרועות רבות, וכולן אוחזות בפרחים. היא מחייכת חיוך החודר אל תוך לבי… אני חשה בחום הממלא את גופי. [גופה הפיסי מפסיק לרטוט. היא נעשית שקטה יותר].

עכשיו דמותו של שיווה נראית כממזגת את שני ההיבטים, הזכרי והנקבי, לדמות אחת, ונוצרת צורה חדשה… דמות קרישנה צעיר, דו-מיני. הוא או היא קורנים ביופי כזה, כאילו קרישנה הוא הגלגול של האהבה הטהורה. אין ולו שמץ של שפיטה בגוף… רק אהבה, כל-כך הרבה אהבה. [היא משתתקת לשתיים או לשלוש דקות].

מטפל: מה מתרחש? תארי זאת.

סלסט: אהבה זו ממיסה אותי לתוכה. קרישנה אוחז בפני, ואני חשה שזרם אהבה חשמלי של מיליון וולט זורם לתוכי, אך הוא אינו מהמם אותי – הוא רק ממלא אותי. [הפסקה]. קרישנה לוקח אותי לזיכרונות מתקופת חיים זו. [סלסט בוחנת את זיכרונותיה במשך כעשר עד חמש עשרה דקות].

אני חשה שאני מסוגלת לראות את המשמעות האמיתית של זיכרונות אלה. זה נכון – אני חשה כמתבוננת מנקודת מבט אחרת… אין עוד שפיטה על כל אלה. אני מתבוננת באבי, ובמקום לשנוא אותו, נראה שאני יכולה לראות את העצמי הגבוה שלו. גם הוא מלא באהבה. אני רואה את עצמי בחברתו, אך הדבר נראה כאילו אני נמצאת בתוכו והוא בתוכי. העצמי הגבוה שלי אומר שאנו אחד, שהוא עשוי מאותה הרוח כמוני. כשאני מתבוננת בפניו אני רואה את פני, בבואה – זה נראה כה מציאותי! שכלי אינו יכול לשאת כל זאת, אך לבי מבין, לבי יודע… זה נהדר!

[הפסקה]. אתה יודע, למעשה, הכול הוא אחד… אני רואה את עצמי בכל מקום, בכל דבר.

קרישנה נמצא שוב בטווח ראייה. הוא ניגש אלי. אני רואה את פני משתקפות בשלו. אני לא חשה שהוא שונה… אנו אחד. זה באמת העניין כולו. אינני יכולה להאמין… נפלא כל כך. אלוהים ואדם הם אחד, הכול הוא אחד. עכשיו אני מבינה מה לימד אותי העצמי הגבוה. הכול כה פשוט. [הפסקה].

אני חשה איך אני מתרחבת. אני מקיפה בזרועותיי את כדור הארץ ונותנת לו חיבוק גדול של אהבה. אתה יודע, אילו רק היינו מעניקים חיבוק כזה איש לרעהו… גופינו היו לומדים כיצד להתמזג… לחוש באחדות.

העצמי הגבוה שלי, קרישנה, שוב שינה דמות – זו אני, זו באמת אני! אני חשה את המיזוג עם אותה הדמות האלוהית… אני יודעת שלעולם לא אשכח זאת! אני רק רוצה להישאר כך.

מטפל: הישארי כך; תני לגוף לזכור זאת.

חוויית האחדות בחיינו ובעולם הסובב אותנו אמנם נדירה; אולם אין משמעות הדבר, שהיא לא תימצא אם תידרש. התכנות שלנו ועריצותו של האגו החזיקו אותנו עיוורים זמן כה רב, עד שהתחלנו להאמין שחשכה היא המציאות, שאור ואהבה הם החלום. אילו היינו גדלים בחשכה, כשתריסי החלונות מוגפים מחמת האור שבחוץ, היינו מאמינים שאין דבר מלבד חשכה. אבל אנו יכולים להחליט להדליק נר, ואף שאין הוא השמש, די בו כדי ללמדנו על החיים ולספק לנו מעט חופש ממועקת השבי שבו מחזיקה אותנו החשכה. מרגע שנקודת מבטנו עברה את התפנית, אנו יכולים להתחיל להשתמש באור כדי למצוא דרך אל מחוץ לחדר. אנו פותחים את התריסים, וזוהר האור מקרין עלינו, אך יעבור זמן מה עד שנתרגל לעוצמת האור ונוכל לצאת החוצה.

בעידן זה של מעבר, הבה נתחיל לראות את התגלמויות האור הרבות, ללמוד כיצד להשתמש בהן, ליצור מהן עוד ולהשיל את ההיצמדויות שלנו לחשכה. הבה נודה גם לחשכה על שיעוריה, שאפשרו לאור להעניק לנו הבנה על מהות הקוטביות ועל תכליתה. הבה נחפש דוגמאות של איזון בטבע, דוגמאות של האחדות המולדת בתוך השוני של הבריאה. הבה נלמד לבטא את אהבתנו באלף דרכים נוספות; הבה נהיה ערים לכל מה שמערכות היחסים שלנו יכולות ללמדנו על מיזוג, אמון ואחדות – על הדרך להתחבר לאהבה, לאלוהים שיהיה מונצח במודעותנו ואשר יקרין דוגמה לעולמנו.

לכוון את תשומת ליבנו משמע לכוון את עצמנו הביתה, אל העצמי. בחירה במלאות היא בחירה להיות כאן ועכשיו – זה הרגע הממשי היחיד. הילד האלוהי יודע כיצד להיות ברגע, כיצד להיות בפשטות, לחיות באחדות, חופשי משפיטה ומפירוד. עכשיו הוא הזמן – בכל הממדים – לממש התגלות זו של הילד האלוהי ולחזור הביתה אל העצמי.