קטעים מתוך הספר – המדריך לעצלנים

כדי להיות מאושר לא צריך להיות חכם גדול. למעשה, אנשים בעלי אינטליגנציה רגילה לגמרי מצליחים לא פעם להיות מאושרים יותר מאשר גאוני I.Q למיניהם. לאחרונה, התחילו להבין שיש גם משהו הנקרא 'אינטליגנציה רגשית' ויש מעטים שגילו שקיימת אפילו 'אינטליגנציה רוחנית'. ניתן אפוא לומר, שמי שבאמת מאושר עשוי להיות גם גאון מסוג אחר, אולי גאון הלב או גאון הנשמה.

כדי להיות מאושר די להיות בריא, שפוי במידה סבירה, עם בן-זוג טוב לחיים וילדים לא מפונקים. רצוי שתעסוק בעיסוק שמעניין אותך ולא יושב לך על העצבים, עם בוס מתחשב ונעים הליכות, שלא מסתכל עליך מלמעלה. רצוי שלא יהיו לך חובות כבדים, שההכנסה שלך תהיה שוטפת, שלא תישא זיכרונות טראומטיים, ושתקיים יחסי מין פוריים מספר פעמים בשבוע. אלו אינן דרישות גדולות מדי, למרות שצריך לא מעט מזל ועזרה מבן או בת זוגך, קרובי משפחה וידידים. אם זה כל כך קל אז למה, בדרך כלל, זה כל כך קשה?

יש הרבה דברים שיכולים לגרום לשיבושים ולחצים. לא נכנס אליהם כאן כדי שלא ניכנס בעצמנו ללחץ. אבל יש לנו כמה מסרים פשוטים, שניתן ליישם אותם בקלות, הטובים כמעט לכל אחד.

ראשית, אל תתאמץ. כדאי מאוד להתחיל מקבלה עצמית. קודם כל, תירגע. זה אף פעם לא כל כך גרוע כפי שזה נראה. ואם זה באמת גרוע כפי שזה נראה, הרי הדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות כדי לטפל במצב באופן היעיל ביותר הוא שוב, לקחת נשימה עמוקה ולהירגע. כך שבכל מקרה, הירגע. כמו כן, לא צריך להתעצבן מזה שאני דוחף אותך להירגע. פשוט הירגע.

זה בסדר. זה בסדר שלא הכל בסדר. זה בסדר להרגיש לא בסדר. זה לא סוף העולם ואתה תצא מזה. אתה תצא מזה אפילו יותר טוב ממה שהיית לפני שנכנסת לזה. תהיה חזק יותר, חכם יותר, מנוסה יותר, ותדע איך לא להיכנס לזה בפעם הבאה. אם תכנס לזה בכל זאת פעם שנייה או שלישית, יהיה לך הרבה יותר קל לצאת מזה.

שנית, כדאי לך מאוד לא להסכים לסבול. לפעמים, אנו מסכימים לסבול כי התרגלנו לסבול. זה נראה לנו מצב טבעי. להיות מאושר זה לא נראה לנו טבעי אבל להיות אומלל נראה לנו דבר טבעי.

ובכן, יש לי בשורה קטנה בשבילך. לסבול זה טבעי, להיות מאושר זה טבעי. אי אפשר בכלל לסמוך על הטבע שיגיד לנו מה טבעי ומה לא טבעי. מכיוון שכל דבר שקורה קורה בטבע הרישהכל טבעי. מחלה, שריפה, תאונה, אובדן, כל אלו הם דברים טבעיים. זה לא אומר שכדאי לך להיות שם כשזה קורה.

לכן, אתה רשאי לומר לעצמך שאתה מאוד מכבד את הסבל ומעריך אותו, אתה יודע שזה דבר טבעי, רק שאתה פשוט החלטת ללכת בכיוון אחר, שגם הוא טבעי, האושר.

האושר לא דורש ממך יותר מאמץ מאשר האומללות. כך שבמקום להשקיע במחלה תשקיע בבריאות, במקום להשקיע בדיכאון תשקיע בשמחה. כדי להיות אומלל צריך להשקיע הרבה עבודה קשה. למשל, לחשוב במשך שעות על הדברים הרעים שקרו לך, לשחזר את העלבון שספגת או להיזכר שוב ושוב בכישלון שלך.

צריך להשקיע בין חמש לשמונה שעות של עבודה יומיומית כדי להיות אומלל ברצינות. אם היית משקיע את השעות האלו לחשוב על כל הדברים הטובים שקרו לך, לשחזר את המחמאה שנתנו לך ולהיזכר בהצלחה שלך, היית הופך באותה כמות של מאמץ וזמן לאדם מאושר. זה רק עניין של הרגל. אומללות היא הרגל שניתן, אם רוצים, להיגמל ממנו.

שלישית, שאל את עצמך כמה שאלות פשוטות. כמו, מה אתה באמת רוצה? השאלה הזו לא עולה כסף אבל היא יקרה מפנינים. שאלה אחרת, מה יכול לעשות לך טוב? ושאלה נוספת, מי יכול לעזור לך? שאלות אלו מעוררות את הדחף למקד נכון את הצרכים שלך ולמצוא תשובות משמעותיות.

אם אתה תם, שלא יודע לשאול, קרוב לוודאי שגם לא תקבל תשובות. אולי מישהו יפתח לך אבל קרוב לוודאי שלא תשים לב שפתחו לך ותחמיץ את ההזדמנות. אנשים שיודעים מה הם רוצים, בדרך כלל, גם עושים משהו לממש את רצונותיהם.

כמובן, שרצון חזק מדי, חמדני מדי, חסר סבלנות, יכול לגרום לך סבל. לפעמים, הסבל הוא כה גדול שהיית כבר מוכן לוותר על הרצון שלך. אבל בדרך כלל, חשוב לדעת מה שאתה רוצה ולפעול כדי להגשים זאת.

מה יכול לעשות לך טוב? מה יכול לשמח אותך, לעורר אותך, להלהיב אותך? חשוב היטב. זה טבעי להיות אומלל אבל מכיוון שבחרת להיות מאושר, אתה חייב לדעת מה עשוי לגרום לך להרגיש מאושר. זה לא חייב להיות משהו יקר ונוצץ, משהו בקצה הקשת בענן. זה יכול להיות קרוב ובהישג יד, אבל פשוט לא שאלת את עצמך את השאלות הנכונות. זה לא חייב להיות חפץ, זו יכולה להיות תכונה פנימית, כשרון כלשהו, זרימה אנרגטית כלשהי.

ייתכן ששכחת כמה עונג גורם לך לשיר. ייתכן ששכחת כמה עונג גורם לך לצייר או לצלם או להיפגש עם חברים, או להיות קצת עם עצמך ולחשוב מחשבות עמוקות, פילוסופיות. אולי קצת הלכת לאיבוד בין החובות שלך לילדיך, לאשתך, להוריך. שכחת כמה דברים תוך כדי מלחמת ההישרדות שלך בעולם. אולי נראה לך שאין לך זמן להקדיש לעצמך. אולי אתה פשוט עצלן.

זה לא בושה להיות עצלן. שמעתי על הרבה עצלנים שדווקא העצלות שלהם גרמה להם להמציא את הגלגל וכל מיני המצאות נפלאות אחרות, שהפכו את החיים להרבה יותר קלים. מותר לך להיות מה שאתה ולהישאר עצלן כל החיים.

אם אתה עצלן אסור לך להתאמץ קשה. אתה צריך למצוא שיטות משלך לעשות את הדברים טוב ומהר, כך שתוכל להיפטר מהם ולנוח אחר כך. עצלנים שלומיאלים עובדים יותר קשה מאנשים חרוצים. אם אתה כבר עצלן, אתה חייב ללמוד איך להפיק הרבה יותר בפחות ופחות מאמץ.

חבל שאין אפילו ספר אחד לאנשים עצלנים. בכל הספרים לצמיחה אישית מספרים לך שאם תעשה, ותתאמץ, ותהיה מסור, וחכם, וערמומי ועקשן ונחוש ותלך עד הסוף, אתה תצליח. חכמה גדולה! ברור שאם תתאמץ קשה ותעבוד בזיעת אפיך אתה תצליח. החכמה האמיתית היא להצליח בלי להתאמץ. לעצלנים יש זכות להצליח. הם פשוט צריכים למצוא את השיטות שמתאימות להם. שיטת "בזיעת אפיך תאכל לחם" פשוט לא מתאימה לעצלנים. אולי יגיע יום, אם לא אתעצל מדי, שאכתוב מדריך לאנשים עצלנים איך להצליח בלי להתאמץ. בכל אופן, כבר כאן אני יכול לתת לכם כמה טיפים.

 1. חלק כל משימה לחלקים קטנים, כל כך קטנים שלא תרגיש שאתה עושה משהו.

2. פתח הרגלי ניקיון וסדר כך שתוכל לבצע דברים במינימום של תשומת לב.

3. אם אינך מצליח להפוך משהו מסובך למשהו פשוט, היפטר ממנו.

4. אל תזניח שום דבר כי בסופו של דבר תצטרך להתאמץ יותר קשה כדי לסדר אותו אחרי שכבר התקלקל.

5. אתה חייב להיות יעיל כי זה מאמץ הרבה יותר גדול להיות שלומיאל עם שתי ידיים שמאליות.

 איזה מין עצלן אתה?

 יש עצלנים מכל מיני סוגים. כדי להכיר טוב יותר את עצמך, הריני להציע כאן קטלוג חלקי שלהם. קטלוג מלא היה דורש ממני לשבת כל החיים ולמיין עצלנים, שזה כידוע, עיסוק נורא מעייף. לפיכך, אתם תצטרכו להסתפק, לצערי, ברשימה חלקית.

 א. מחלקת התשושים

אנשים אלו חשים עייפות כרונית. הם מתחילים לחשוב שהם חסרי עניין ומוטיבציה כאשר בעצם הם חסרי אנרגיה. זה יכול לנבוע מחוסר ויטמינים או חוסר בסקס. בכל מקרה, אין כאן שום עצלות אמיתית.

במקרים רבים יש מאחורי העייפות טראומה רצינית, שהם לא מצליחים למחוק מהדיסק הקשיח של מוחם. אחרי שהתאגרפו עם האוויר במשך שנים ובזבזו את המשאבים שלהם על התבכיינות, הם מרגישים שהחיים יותר מדי מסובכים בשבילם.

במחלקה זו נמצא אפוא גם את המיואשים, אלו שהתאמצו בהתחלה מעבר לכוחותיהם, נכשלו פעם אחרי פעם, לפחות על פי מושגיהם, והחליטו שחבל על הזמן. הם נשארו עם חריצות אחת לפחות – תודעת כשלון חרוץ.

ב. מחלקת אנשי ההוויה

זה לא פשוט להסביר את העניין הזה למי שלא שייך למחלקה, אבל בכל זאת אנסה. רוב האנשים מבינים יפה מה זה לעשות – TO DO. אנשי העשייה מרגישים שלחיות זה לעשות. אם אתה עושה יותר פירושו שאתה חי יותר. אם אתה לא עושה כלום אתה לא קיים. לאנשים אלו, הפרסומת של דפי זהב היא פילוסופיית חיים בסיסית: אם אתה לא מופיע בדפי זהב, בעולם העשייה, אתה לא קיים.

אבל יש גם סוג אנשים אחר, שעבדכם הנאמן נמנה עליו. אנשים אלו גילו שהעצמי הגבוה שלהם הוא תודעה, נוכחות, הוויה. אנשים אלו לא רוצים לעשות, הם רוצים להיות, סתם להיות –TO BE . לפעמים אנשי ההוויה מאבדים את המודעות העצמית שלהם ונשארים רק עם ההרגל הישן שלא לעשות כלום. עכשיו, יותר קל להזיז את הרי ההימלאיה מאשר להזיז אותם.

ג. מחלקת הרגישים

בין אם מדובר בנסיכות עם עדשה, נסיכים עם עדש, מלאכים שנפלו מגן עדן או סתם היפוכונדרים, אנשים אלו מגיבים בעוצמה רבה על גירויים קטנים שאחרים מצליחים לשים בצד או להתעלם מהם לגמרי. לאנשים אלו יש דמיון מפותח, שבדרך כלל הם מנצלים אותו להגיד "איכס!" על כל דבר או "אמאל'ה, איזה פחד!".

לפי דעתם, העולם צריך להסתובב סביב התחת שלהם. הוא צריך לספק להם את מה שהם צריכים, בדיוק מתי שהם צריכים אותו, ב- 26 מעלות צלסיוס בצל, בלחץ ברומטרי של פני הים. אם העולם אינו טורח לעשות זאת אז הם ממש סובלים.

לא כל אחד יכול לרדת לסוף דעתם אבל בשורה תחתונה, אי אפשר לשפוט אותם, כי הם באמת רגישים והם באמת סובלים. מכיוון שהם כל כך רגישים, הם עסוקים רוב הזמן ב"הכנות". הם חייבים להגיע למסיבה בתנאים שלהם – מה שמבטיח שבמקרה הטוב הם יגיעו למסיבה אחרי שהסתיימה ובמקרה הגרוע, הם לא יצליחו לצאת מן הבית.

בין הרגישים, יש להבחין בין כאלו שכל הזמן מנסים לצאת מן הבית לאלו שכבר התייאשו ולמדו לאהוב את עצמם כפי שהם. האחרונים פשוט לא יוצאים מן המיטה כל היום, כדי לא להסתבך עם העולם הזה. הם לגמרי מסכימים עם פסקל, ההוגה הצרפתי בן המאה השבע עשרה, שאמר, "מרבית צרותיו של האדם נובעות מזה, שהוא עוזב את חדרו – במקום לשכב בשקט במיטה ולקרוא ספר טוב."

 ד. מחלקת אנשי הפאנן

אנשי הפאנן רוצים לבלות את כל זמנם ב"ערוץ החיים הטובים". כל דבר שלא מגרה להם את המוח, החיך, איבר המין, או כל חוש אחר, ועושה להם תענוג מיידי, נתפס להם כפיתוי השטן או עלבון אישי. המילה 'לעבוד' לא נמצאת במילון שלהם והם חושבים שזו קללה בפורטוגזית עתיקה שפירושה, "אמא שלך זונה".

גם אם הם מסתובבים עם שעון על פרק היד, הם לא טורחים להסתכל עליו. הם יכולים להגיע לפני הזמן או אחרי הזמן אבל בפרינציפ, הם אף פעם לא יגיעו בזמן.

הם מוכנים להתאמץ ולהזיע קשה כל זמן שקוראים לזה, "טיול ג'יפים בסיני" אבל אם קוראים לזה "משימה" הם חשים דחייה מיידית. הם לא באו לעולם הזה כדי "לצאת למשימות" או "לעבוד" באיזה צורה – הם באו לחגוג את החיים!

כאשר עליהם לעשות משהו שלא גורם להם תענוג מיידי, מיד תוקף אותם כאב ראש מסתורי או בחילה. באופן טבעי, הם מבטיחים שהם יעשו את זה מחר. את פילוסופיית החיים שלהם אפשר לסכם אפוא במילה אחת בפורטוגזית עתיקה: "מאניאנה" – מחר!

למעשה, אחד הסימנים הקלאסיים של כל העצלנים למחלקותיהם השונות הוא עניין הדחייה למחר, ה'מאניאנה'. בשל שכיחות התופעה אצל העצלנים אקדיש לנושא זה פרק מיוחד בהמשך.

אחרי שטרחתי למיין כמה סוגי עצלנים, התחלתי להבין שעצלנים אמיתיים הם נדירים יותר ממפלצת לוך נס. תראו לי עצלן ואם יהיה לי כוח, אני אראה לכם אדם הסובל מתשישות כרונית, מיואש, רגיש, פחדן, מתפנן, או אחד כזה שמנסה להיות כל היום במדיטציה.

ייתכן שיש גם עצלנים אמיתיים אבל טרם יצא לי להיתקל באחד מהם. זה כמובן עוד לא אומר כלום, כי עצלן אמיתי לא יזיז את עצמו ממקומו עד שלא תדרוך עליו.

הבה ננסה אפוא להציע כמה עצות לאלו שהם עצלנים על פי הגדרה, אך למעשה הם אנשים חרוצים, שהוציאו את דיבתם רעה. בכל אופן, כאדם שכבר "זכה" להתאשפז בכל ארבעת המחלקות גם יחד, הרעיון המרכזי שלי נשאר עדיין בתוקפו: איך להצליח בלי צורך להתאמץ הרבה.

 עצות לתשושים

1. שן צהריים. אכול פירות וירקות. קח ויטמינים. עשה סקס. אתה חייב למלא את המצברים הריקים. החיים לא כל כך מסובכים כפי שהם נראים לך ברגע זה.

2. הפסק להתאגרף עם האוויר. אגרוף עם האוויר רק יוציא לך את הרוח מן המפרשים.

3. הפסק להתבכיין. את האנשים שהצליחו לעשות קריירה מהתבכיינות אפשר לספור על אצבעות כף רגלי השמאלית.

4. דע, בזמן שאתה מתפלל לאלהים שיעזור לך, אלהים מתחנן אליך שתעזור לעצמך ותעזוב אותו במנוחה.

5. אל תעשה שום דבר מתוך חובה. לאדם כמוך אסור לבלוע צפרדעים. יש אנשים שמסוגלים לבלוע צפרדעים ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה, אבל אתה לא אחד מהם. אפילו צפרדע אחת קטנה יכולה להוציא לך את החשק לחיות. לך חשוב לעשות הכל רק בגלל שאתה רוצה.

 עצות לאנשי ההוויה

1. מי הכניס לראשך את הרעיון האווילי ש'להיות' מנוגד ל'לעשות'? הפוך כל דבר למדיטציה, אפילו שטיפת כלים. אפשר להגיע להארה כאשר אתה מחליף חיתול לתינוק, משלם את חשבון החשמל, משוחח עם אשתך או תקוע ברמזור. אם אתה רק שומר על מודעות עצמית רציפה, תוכל להגיע להארה אפילו כשאתה תקוע עם אשתך ומשוחח עם רמזור.

 עצות לרגישים

1. אספר לכם בדיחה קטנה השייכת לכאן.

איש אחד מרים טלפון לרופא. "אדוני הרופא, אני מתקשר בשביל אשתי. כואב לה בכל מיני מקומות. מה היא יכולה לעשות?"

"מה היא יכולה לעשות!?" עונה הרופא, "פשוט מאוד. שלא תלך למקומות הכואבים!"

 רגישים יקרים שלי, לכו לסרט, לפארק המים, למסעדה, להרצאה על גלקסיית אנדרומדה – רק אל תלכו בשום אופן למקומות הכואבים!

2. זכותך לקבל את העולם בתנאים שלך. כמובן שבשביל זה כדאי שיהיה לך הרבה כסף. אם אתה גם רגיש וגם דלפון הרי שאתה צרה צרורה לעצמך ולכל האחרים שצריכים לחכות לך למטה.

3. אל תעשה מהרגישות שלך סיפור גדול. מאידך, אל תסכים שישוו אותך לאחרים או שיכתיבו לך מה נכון בשבילך. איך מישהו שיישן בנחת על שק עדשים יכול להבין מישהו שלא מצליח להירדם על עדש אחד? אין כל סיכוי. לכן, אל תצפה שמישהו יבין את הרגישויות המסובכות שלך.

4. גם אם עליך להימצא בתוך בועה, הפוך את הבועה שלך שקופה וניידת ככל האפשר. כפי שאומרת הפרסומת: "אלרגיה זו לא סיבה להפסיד את האביב".

 עצות לאנשי הפאנן

1. אמרו חז"ל (חכמי זרע לבטלה): "אל תדחה למחר מה שאתה יכול לדחות למחרתיים." אם תחכה מספיק זמן ולא תעשה כלום יש סיכוי גבוה שמרבית הבעיות שלך יעלמו מאליהן.

2. בכל אופן, בין כל אותן בעיות שחל עליהן חוק ההתיישנות תהיינה בעיה אחת או שתיים, שאם תחכה מספיק זמן ולא תעשה כלום, הן יכניסו אותך לבית חולים או לכלא. לכן, כדאי לך לפתור אותן במהירות האפשרית. למשל, עכשיו!!!

3. אל תקרא לשום דבר שאתה עושה, 'עבודה'. קרא לזה 'בילוי', 'הרפתקה', 'טיול מאורגן' , 'מחקר', 'הגשמה עצמית' וכיוצא. באופן זה, אתה תעשה ב'כיף' דברים שאחרים עושים ב'נאחס', רק בזכות זה ששינית להם את השם.